אתמול חזרנו מטיול בנגב.
טיול שנתי.
היה משעמם רצח X:
ישנו באכסניה מגעילה,
אכלנו אוכל מגעיל,
והטיול היה זוועה!
ביום הראשון עוד מילא,
אבל ביום השני ירד גשם אז רוב הזמן ישבנו באוטובוס ><"
וכולם הקיאו..
11. סימן לאושר
הגיע יום שבת.
אסף חזר מהצבא ליום שבת. מאוד שמחתי.
"אסף!!!", התנפלתי עליו בצעקות ברגע שהוא נכנס בדלת.
"היי דני", הוא חייך והוריד את תיקו הכבד. הוא ניגש לחדרו שהיה נעול כבר יותר משבועיים בגלל אי היותו בבית. הריח הרענן שמילה את החדר גרם להרגשה טובה. הוא ניגש לחדר של ספיר ודפק על הדלת.
"כן?", נשמע קולה של ספיר.
"היי זה אני", אמר אסף.
ספיר פתחה את הדלת וחיבקה את אסף.
"אני כל כך שמחה שחזרת", היא אמרה. איזה יחס נעים היא נתנה לאסף ואיזה יחס אני קיבלתי.
בוקר יום שבת עבר במהירות ובשקט.
רוב הזמן אסף היה בחדר של ספיר והם דיברו וצחקו.
רציתי להיכנס ולהשתתף בשיחתם אבל לא העזתי. ספיר בטוח הייתה מתנפלת עלי ומוציאה אותי החוצה.
ביליתי את יומי בדיבור באייסיקיו עם טניה.
לקראת הערב נשמע צלצול מהפלאפון שלי.
"הלו?"
"היי, זה גיא".
"אה היי, מה נשמע?"
"בסדר, איך את?"
"גם כן בסדר".
שתיקה ממושכת.
"אז.. את עושה היום משהו בערב?", שאל בהיסוס גיא.
"לא".
"רוצה לבוא אלי?"
"בסדר. איכפת לך אם אני אבוא עוד חצי שעה?"
"לא זה יהיה יופי".
ניתקתי את השיחה ופניתי לכיוון ארוני. הוצאתי משם את רוב בגדיי ובחרתי מה ללבוש. ידעתי שלבוא סתם במכנסיים וחולצה לא יהיה יפה לכן לקחתי חצאית שכבר מזמן לא לבשתי, כולם אמרו שהחצאית הזאת מתאימה לי, ולבשתי אותה עם חולצה לבנה יפה.
אמרתי לאסף שאני הולכת ופניתי החוצה.
בחוץ היה קר, ורגליי קפאו. שכחתי ללבוש גרביונים, אבל ידעתי שהבית של גיא קרוב לכן אני לא אצטרך לקפוא הרבה זמן.
כשהגעתי אליו נכנסתי וראיתי בית מצוחצח ונקי. נכנסנו לחדרו של גיא והתיישבתי על מיטתו. הוא הלך להביא שתייה, כשהוא חזר הוא התיישב על המיטה מולי.
"אף אחד לא נמצא בבית מכיוון שהם נסעו לסבתא שלי ולי לא היה כוח".
"אה. יש לך בית יפה", ניסיתי למצוא כיוון לשיחה וחייכתי.
"תודה, עברנו אליו רק בשנה שעברה".
הכרתי את גיא מהגן. ביסודי לא למדנו באותו בית ספר אבל בחטיבה נפגשנו באותה כיתה.
תמיד בגן היינו מדברים הרבה, לפחות לפי מה שזכרתי.
דיברנו הרבה ומאוחר יותר גיא אמר לי שעוד כמה חברים יבואו. הוא שאל אותי אם רציתי להזמין עוד מישהו וישר התקשרתי לטניה.
כשהגיעה טניה, לבושה גם היא בחצאית תכולה יפה, ואחריה עוד כמה חברים של גיא, הייתי שמחה שזה לא היה דוד והאחרים, התיישבנו לשחק אמת או חובה.
"אוקיי, דניאלה, אני שואל אותך", אמר לי אביאל, "אמת או חובה?"
"אממ.. חובה".
"חובה עליך לנשק צרפתית את גיא למשך עשרים שניות".
בהיתי בגיא, הוא הסמיק כולו אך נראה מאושר, גם אני הסמקתי ולא ידעתי אם הייתי שמחה. פתאום נזכרתי באביב ופני נבלו.
גיא ניגש אלי והתקרב לפי.
נסוגתי לאחור והוא נבהל.
קמתי מהמעגל ויצאתי מביתו. רצתי לכיוון ביתי.
שמעתי את כולה של טניה מאחור ובשלב כלשהו עצרתי.
"מה קרה?", היא שאלה אותי מתנשפת.
"לא יודעת, לא רציתי לנשק אותי, תקפה אותי תחושה מוזרה פתאום"
"נראה לי שכדי לך לחזור ולהתנצל", אמרה לי טניה.
"כן", באתי לחזור אך נשמע צלצול".
"היי אסף, מה קרה?"
"תקשיבי אולי ראית את חן ורועי, הם לא בבית ולא עונים לפלאפונים שלהם".
נבהלתי.
רצתי מהר הביתה.
מישל D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מישלונ.