No Music No Life!!!!

היי כולם..

סתם עכשיו יצא לי קצת לגלוש באינטרנט ומצאתי כתבה בMSN ויש שם חלק שממש השפיע עליי.. כי מצד אחד הוא ממש ישיר ואולי אף קצת פוגע אך מצד שני הוא ממש ממש נכון...

אז לכל ילדיי המשלחות לפולין וסתם כאלה שזה מעניין אותם אני אשמח אם תקראו ותגיבו.. מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים על זה..

והנה קטע מהכתבה:

"טיול אקסטרים פולני

 מברלין נסעו לפולין, לבקר חברים בוורשה ואולי לראות איזה מחנה ריכוז. לא ידענו לאן נרצה ללכת, אבל ברכבת מברלין לוורשה קראנו את ספריו של פרימו לוי, והחלטנו לבקר באושוויץ. "אושוויץ? אושוויץ הוא מוזיאון. אם אתה באמת רוצה לקבל בעיטה לקרביים, לך למיידנק. כולם בוכים במיידנק", אמרה לנו אישיות דיפלומטית ישראלית בכירה שפגשנו בבית הכנסת בוורשה. נסענו לאושוויץ. אכן מוזיאון. אבל לרגע אנחנו לא מתחרטים.

חשבתי הרבה על הקביעה של אותה אישיות דיפלומטית, והגעתי למסקנה שאני לא מחפש לעשות טיול אקסטרים רגשי בפולין. כלומר, אני לא מחפש את מחנה הריכוז הכי קיצוני, הכי אותנטי, עם הכי הרבה ריח של חוסר אונים וסבל לא אנושי שנודף מהקירות, וניחוחות של בשר שרוף עדיין ממלאים את הקרמטוריומים. לעולם לא נוכל להבין, להרגיש, לחשוב באמת את מה שקרה. ולכן, כל ניסיון להגיע למחנה ריכוז מסוים בידיעה ברורה ש"וואי, וואי, וואי, איך אני הולך לבכות כאן", היא במקרה הטוב פספוס של מטרות הביקור, ובמקרה הרע פאתטיות לשמה.

בעיני, הדבר שעומד מאחורי הניסיון להגיע אל החוויה האותנטית ההיא, הוא חלק מהשימוש הגס שעושים בשואה במסגרת טיולי התיכונים. אין, ולא תהיה שום דרך להבין את מה שקרה שם, ולא משנה כמה ננסה להתקרב למקומות בהם התבצעה ההשמדה. אין זה אומר שצריך להפסיק לזכור, אבל זה אומר שאי אפשר לעשות בזיכרון הזה שימוש, לשום צורך. לכן, העדפנו, אשתי ואני, לנסוע ולראות את המקום שפעם היה המקום עליו מדבר פרימו לוי. אכן, מוזיאון. אבל עדיין, הכתובת בכניסה " Arbeit macht fre", השאירה אותנו ללא מילים.

בפנים, עשרות משלחות מכל העולם, וישראלים. איך מזהים את הישראלים? לפי המוררררה / מדרררריכה. "אני מבקשת, עכשיו, כל אחד יוציא את השם שהוא צרררריך לזכורררר בשביל הקטע של לכלאישיששם. נו, קדימה!!!, קצת כבוד!!!. יופי. אחרי". והם נכנסים לאחד הביתנים, ומתיישבים בצפיפות אירוטית, אחד על השני, ושמים דיסק עם שירים עצובים של אביתר בנאי, ומדליקים נרות, ומחכים להוראה של המורררה / מדררריכה ש"זה בסדר לבכות. זה מותררר. נו, תבכו כבררר". ובוכים. ועושים פקק, כי כל המשלחות האחרות מחכות בחוץ: "לא אי אפשר להיכנס". "למה?". "הישראלים בפנים". "אה. טוב, בואו נעשה סיבוב ונחזור עוד שעה. עד שהם מסיימים זה לוקח זמן".

זה מחזה סוריאליסטי. גרמניה היא סיפור של ניצחון, אבל גם לנו אין במה להתבייש. שישים שנה אחרי שהעם היהודי כמעט ונחרב, הפכנו להיות מדינה, עם קיום וזהות. לפעמים אפילו אפשר להגדיר אותנו מדינה מתפקדת. אבל באותו רגע באושוויץ, בין עשרות ילדים ישראלים, חזרה אליי אותה הרגשה שהייתה לי במוזיאון היהודי בברלין. מין תחושה נוחה מידי. מוכרת מידי. נדמה לי שאז הבנתי משהו שהייתי צריך שלושים ומשהו שנות חיים ושבועיים בגרמניה כדי להבין. זה קרה כשאחד מהנערים מישראל אמר בעודו מסתובב במוזיאון  – "זה שלנו. של ישראל". אבל לא. השואה זה לא שלנו. זה לא של הגרמנים. זה של אף אחד, וזה של כולם. "

(לכתבה המלאה- http://www.msnboxer.co.il/Article.asp?newsid=363)

היי אנשים..

עכשיו חזרתי מלילה לבן של הקלטות למחרוזת של שירי להקות צבאיות בלהקון...

ותאמינו לי שהדברים האלה, לשיר עם החברים, הרבה יותר שווים מכוכב נולד...

חוץ מזה שקיבלתי 3 סולואים וזה ממש נחמד..חח..

וגם אילי שלי קיבל 2 סולואים והוא ממש מוכשר ומתוק ומדהים

והדבר שהכי בא לי כרגע זה להתכרבל איתו בשמיכה ולישון או סתם לדבר...

יוסי כזה שאל אותי "מתי את הולכת לכוכב נולד?"

אז אמרתי שזאת נקודה דיי רגישה ושאתמול הייתי באודישן השני ולא עברתי..חחח...

אז הוא היה דיי בהלם..

ואוו באמת שבימים האלה אומנם יש לי מצביי רוח והכל

אבל בכללי אני דיי מאושרת.. וממש נחמד לי..

רק הלימודים כרגע דיי מלחיצים אותי.. אבל זה יעבור... יהיה טוב...

בכל מקרה, כשהגעתי הבייתה מההקלטות

 לקחתי את הכלב שלי לטיול ובחוץ כל כך מדהים!

השמיים תכלת עם סגול וורוד כזה, והציפורים מצייצות ואין כמעט מכוניות ובקושי אדם אחד ברחוב..

. כל כך כיף לקחת נשימה עמוקה ולחשוב איזה עולם מדהים!

זה מזכיר לי את השיר:

WHAT A WONDERFUL WORLD

(George Weiss / Bob Thiele)

I see trees of green, red roses too
I see them bloom for me and you
And I think to myself, what a wonderful world

I see skies of blue and clouds of white
The bright blessed day, the dark sacred night
And I think to myself, what a wonderful world

The colours of the rainbow, so pretty in the sky
Are also on the faces of people going by
I see friends shakin' hands, sayin' "How do you do?"
They're really saying "I love you"

I hear babies cryin', I watch them grow
They'll learn much more than I'll ever know
And I think to myself, what a wonderful world
Yes, I think to myself, what a wonderful world

אז שיהיה לכולם יום מקסים ותכנו ותבלו ותנצלו כל רגע וכל שנייה

ותאהבו ותחלמו ותיהיו אופטימיים!

ותמימות היא לא דבר רע בכלל!

ושיהיה חג פסח שמח לכולם!

היי כולם!

טוב אז הייתי אתמול באודישן השני (עברתי את הראשון) לכוכב נולד 6 ולא עברתי..

אבל בהחלט הייתה חוויה..

בבוקר נסעתי עם אמא, מאיה ואילי לחיפה..

כשהגענו הכל הלך דיי מהר ותוך שעתיים כבר סיימתי את האודישן..

הוא היה מול טמירה ירדני, עמוס בן דוד וגם יואב צפיר היה שם..

היה בהחלט מגניב.. והיו שם כמה ממש מוכשרים

 ופגשתי גם 2 בנות שהיו איתי באודישן הראשון ואחת מהן מוכשרת ברמות.. רק אין לי מושג איך קוראים לה..

אז אם היא תיהיה בתוכנית או באודישן בטלוויזיה אני אדע..

בכל מקרה.. כל אחד קם ושר שיר.. אני שרתי את "טיפה טיפה" של מירי מסיקה..

והלך ממש טוב!

אחריי שהתוודה לי שלא עברתי הלכנו לאכול..

וכן הייתי מבואסת כי כבר פינטזתי עם אחותי ועם איל מה יהיה ובלה בלה בלה..

אבל לפחות אני מתנחמת שלא עברתי בגלל שהכל שם זה רייטינג..

 ואני אומרת את זה לא בגלל שלא עברתי.. כי אם היו מעבירים רק מוכשרים לא הייתי אומרת כלום..

אבל העבירו מהקבוצה שלי איזה סבתא אחת ששרה ביוונית..

והם באמת חושבים שהיא תיהיה כוכב נולד? הריי זה בולשיט..

אני מאמינה בעצמי...

בכל מקרה.. אחריי זה אכלנו לאכול במסעדה ואז נסענו ברכבת לעזריאלי..

 ובכלל הנסיעות היו ממש מצחיקות וכיפיות...

ושהגענו עשינו קצת שופינג התנחמות..

אז קניתי כמה זוגות מכנסיים ממש יפות.. וגם אוסף דיסקים "עבודה עברית"..

ואילי קנה ליש שייק פירות.. חח..

 וזה שרף לי פלוס כי הגרון שלי נפוח ומסכן ואני על כדורים..

אבל היום אני מרגישה כבר הרבה יותר טוב..

בכל מקרה.. אתמול גם הייתה לנו שנה וחצי ביחד!

ובאמת שבימים אלה ממש טוב לנו ביחד.. טפו טפו טפו

(תמיד שאני כותבת שהכל טוב בבלוג מתחילה שוב תקופה רעה...חח)..

ואני אוהבת אותו המון ועד אין סוף כפול אין סוף כפול שתיים ועוד 10 כפול מיליון! חחח..

אמ וזהו..

אחריי זה חזרנו הבייתה..

בימים אלו אני גם בהקלטות עם הלהקון ועם הפ"ק ליום העצמאות שקרב ובא.. ובחזרות ליום השואה והזיכרון...

אז בהצלוחס שיהיה...

אז שיהיה לכולם פסח שמח!

מואהההה...

ותודה לכוווולם על התמיכה והעידוד והפירגון... זה באמת היה חשוב לי!

והנה התמונות:

בדרך לחיפה...

כן כן..אנחנו חננות.. כל הדרך לשם פתרנו תשחצים..חחחח...

הנוף בדרך.. גרר ים.. בא לי...

במקום האודישנים.. כולם מתרגשים ומחכים..

אוף.. לא עברתי...

My Beautiful Boyfriend

His Beautiful eyes....

הגענו לעזריאלי! 2008!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (מי שרואה "דני הוליווד" יבין..חחח..

כשהגענו לשם אחותי ואני צרחנו 2008!!! ..חחחחח)

חזרתי ב3.4.2008...

מצטערת שלא יצא לי לכתוב לפניי כן.. אני פשוט עדיין קצת מעופפת...

אז היה מדהים, מלמד, מיוחד, חוויתי, כיף, חזק... כל המילים האלה.. אבל מה שבאמת היה שם רק מי שהיה שם יכול להבין...

בקרוב אני אכתוב יותר ואשים תמונות...

בובי אני אוהבת אותך!