No Music No Life!!!!

אז כן, לכל סיפור טוב יש גם סוף..

אני חזקה ואני אעבור את זה..

ויש לי חברים מדהימים מסביבי...

ואני אופטימית ויודעת שיום אחד אני אמצא מישהו שיהיה יותר מתאים לי...

פשוט כרגע זה עוד כואב.. אמא שלי אמרה לי שפרידה זה כמו להיות באבל...

אז אתם מוזמנים לשבעה... סתם סתם.. אני מגזימה.. אבל אני אשמח לחיבוקים ולאהבה...

אני באמת צריכה את זה...

שנה ו7 חודשים מדהימים...

אני אעבור את זה.. אני יודעת..

ואנחנו נשאר חברים טובים..אחריי שהסערה תחלוף אנחנו נמשיך לשמור על קשר..

כי על בנאדם כזה באמת קשה לוותר..

אני לא שונאת או כועסת עליו.. ואני יודעת שזה לטובה...

זה פשוט כואב לקום בבוקר ולהבין שזה באמת קרה..

ושכל דבר קטן מזכיר אותו..

ואני לא מסוגלת לשמוע כמעט מוזיקה כי הכל על אהבות ופרידות...

ושהלב באמת כואב.. וזה לא רק מטאפורה.. כי זה כאב פיזי..

אי לי כל כך תיאבון כרגע ובאמת שאני צריכה שיהיו סביבי אנשים כל הזמן.. כי אני לא רוצה לשקוע במחשבות

על מה שהיה..

הלוואי שזה יעבור מהר... אין לי כוח עכשיו לכל התהליך התאוששות הזה עכשיו...

אבל יהיה טוב...

ואני אהיה בסדר..

עכשיו לקחת נשימה עמוקה.. להרגיע את הלב שדופק לי ברמות מטורפות.. כאילו הוא משלים את הדפיקות שחסרות מהחצי השני שלי...

אבל הוא ירגע.. ובסופו של דבר הוא יבין שזאת רק אני עכשיו... שהוא לא צריך לפעום בשביל שניים...