זהירות! פוסט ארוך לפניך!
מהו חלום בעצם?
דמיון הזיה?
מאז שאני בלהקון, במשך 5 שנים, היה לי חלום. לא האמנתי שהוא יהפוך למציאות.
דיברתי עליו הרבה, דמיינתי אותו, חשבתי עליו, קיוויתי שיום אחד הוא יתגשם אבל אף פעם לא האמנתי שהוא יתגשם בהיותי בת 16 סה"כ.... רבים חולמים לחוות את מה שחוויתי, שבועיים וחצי מדהימים.
בקטע הקרוב אני אספר לכם על החלום הזה. על החלום שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן:
המסע לארה"ב
כולם שואלים איך היה? אבל מאיפה בעצם מתחילים?
אני חושבת שהכי טוב אם אתחיל מההגעה לשדה התעופה-12.4.2007.
אני זוכרת שברגע שאיל ואני נכנסנו לשדה התעופה, מלאי התרגשות. עוד לא האמנו שזה באמת קורה. בעצם רק שהגענו לארץ, בסוף המסע, קלטתי את מה שעברתי.
אני זוכרת שברגע שנכנסנו ראיתי את רותם ואת כל הלהקה עם הכובעים הצהובים והמצחיקים שלנו והיו לי דמעות בעיניים. נפל האסימון. זה קורה. ורק עוד כמה שעות.
אז אחריי שעמדנו בתורים הארוכים, נפרדנו מהמשפחה ומהחברים עלינו סוף סוף לטיסה "דלתא" מס' 153 לאטלנטה - ארה"ב.
בהמראה התרגשנו ועידן התרגש במיוחד כי זאת הייתה הטיסה הראשונה שלו. אני ישבתי ליד איל.
אחריי שהתלהבנו מהמסכים הקטנים שהיו לנו עם סרטים, משחקים, מוזיקה וכו'.. התחלנו לקרוא את מכתביי הטיסה שלנו מהחברים.
זה היה כל כך מרגש ובאמת כיף אמיתי לקרוא מכתבים מעודדים כאלה.
הטיסה עברה בשלום-12 שעות! נחתנו ב13.4.2007 (שבמקרה גם היה יום שישי ה13...חח).
כשהגענו לאטלנטה הסתובבנו בשדה תעופה, עשינו טלפונים הבייתה, העברנו שעונים לשעת ארה"ב ואכלנו את הגלידה הראשונה שלנו באמריקה שהייתה סוף הדרך!
לאחר מכן עלינו לטיסה לפלורידה- היעד הראשון שלנו!
כשהגענו היינו מותשים מצד אחד אך מלאי מרץ מצד שני.
אחריי ששכרנו מכוניות נסענו לכנסיה ב"פורט לוטרדיל" ושם פגשנו את המשפחות המארחות שלנו. אותי אירחה משפחת קווין. אמא, אבא ושתי בנות מקסימות. הייתי בבית עם ליאת ובאמת הייתה לנו משפחה מעולה.
בנסיעה לבית שלהם התחלנו בפעם הראשונה לדבר באמת אנגלית וזה היה ממש מצחיק!
התחלנו לחשוב מה נעשה איתם והתרגשנו מאוד.
שהגענו לבית היינו נדהמים מיופיו. בית שהוא כמו מוזיאון עם טלוויזית פלזמה ענקית, מכונת קרח, טרמפולינה בגודל החיים, קרוון שהוא כמו אוטובוס שבתוכו בית- ממש כמו בסרטים!
מאוחר יותר נסענו להופעה הראשונה שלנו בכנסיה.
שנכנסנו גילינו שיש שם צלב ענקי. היססנו, וחלקנו לקחו את זה קשה. אחריי הכל אנחנו יהודים וזה כמו הלם בשבילנו לראות דבר כזה שאנחנו צריכים להופיע לידו.
אני אישית הרגשתי שאני צריכה להיות גאה להופיע שם. שאני מייצגת את העם שלי בכבוד והצלב לא אומר בשבילי שום דבר ואני באה בשביל להראות לנוצרים שאנחנו עם חזק, עם שאוהב אותה מוסיקה כמו שהם אוהבים, אוהב לבלות כמו שהם אוהבים ובעצם כולנו בני אדם ו"איש איש באמונתו יחיה".
זאת בעצם הייתה המטרה שלנו במסע הזה.
חוץ מלאסוף כסף הייתה לנו מטרה לייצג את העם היהודי בכבוד.
לאחר שלהקה ששרה שירים של הנצרות שלמען האמת היו באמת מרגשים, עלינו להופיע!
ההופעה הראשונה שלנו בארה"ב!
היה כל כך כיף אף על פי שהיינו מותשים מהטיסות.
אחריי ההופעה חזרנו למשפחות המארחות שלנו.
למחרת (14.4.2007) היה לנו חצי יום עם המשפחות המארחות וכל משפחה בילתה בצורה שונה.
ליאת ואני נסענו עם המשפחה שלנו לים.
כשהגענו הסתובבנו בדוכנים, עשינו שופינג קל ואז הלכנו לחוף.
חוף צלול ומדהים! עשינו כיף חיים במים ואפילו נשרפתי קצת.
מאוחר יותר הייתה לנו הופעה שהייתה ממש מוצלחת וקיבלנו אחריה הרבה מחמאות!
ביום ראשון (15.4.2007) הייתה לנו בבוקר הופעה בבית כנסת שהלכה ממש טוב ובסופה הזמינו לנו כמויות ענק של פיצה והכרנו שם אנשים חדשים.
שהגענו חזרה לבית של המארחים שלנו עזרנו ללורה (המארחת שלי) להכין אוכל לקראת המסיבה שהתקיימה באותו ערב בבית שלנו לכל המשלחת. היה ממש כיף!
אחריי הצהריים, בסביבות 17:00 בערב כולם התחילו להגיע.
אחריי שכולם הגיעו המארח שלי- דיויד- אמר מס' מילים והתפלל בשבילנו וזה היה מאוד מרגש לדעת עד כמה הנוצרים האלה אוהבים אותנו.
לאחר מכן קיימנו טקס לזכר יום השואה.
יואב וליאת אמרו מס' מילים, עמדנו דקה דומיה ולאחר מכן רותם ואני שרנו את "הליכה לקיסריה" שאחר כך גרמה לי לבכות.
בארץ יום השואה נראה כל כך מובן מאליו אבל שאתה במקום כל כך רחוק ואתה בכל זאת זוכר זה באמת נוגע ללב. המארחים לא כל כך הבינו למה אנחנו, ילדים שלא חוו את השואה, בוכים ככה. הם לא מבינים שאנחנו חיים את השנאה הזאת יום יום. הם לא מבינים שכל שנה אנחנו לומדים על השואה ומציינים אותה.
מאוחר יותר אחריי שאיל הרגיע אותי קצת ודיברנו וכל השאר נרגעו התחלנו לעשות מלחמת קצפת מטורפת, קפצנו בטרמפולינה ועשינו שטויות ובאמת היה כיף.
באותו יום גם חגגנו לרבקה, אחת הילדות של המארחת שלי, יום הולדת 13 ואחריי שהמסיבה נגמרה היא אמרה שזאת המסיבה הכי טובה שהייתה לה איי פעם.
היה ערב ממש מהנה והיה כיף להכיר הרבה אנשים חדשים!
למחרת (יום שני 16.4.2007) בבוקר ליאת ואני הלכנו לבקר בבית הספר של הבנות והוא היה פשוט מדהים. דברים כאלה לא רואים בארץ.
אחר כך פגשנו את כולם ובאותו יום גם איל ואני חגגנו חצי שנה ביחד אז היום הזה היה מיוחד בשבילי.
לאחר מכן הופענו מול מתנדביי מגן דוד אדום וגם באותה הופעה הזכרנו את יום השואה.
אחר כך הייתה לנו הופעה בבית הספר של הכנסיה (שהיינו בו באותו בוקר) מול תלמידיי אומנויות הבמה. היה ממש מגניב!
מאוחר יותר אחריי ארוחת צהריים ב"וונדיס" נסענו לשופינג בקניון ואיל קנה לי חולצה ובכלל היה ממש כיף!
אחריי מס' שעות בקניון הלכנו לאכול ארוחת ערב והייתה לי שיחת נפש ממש טובה עם חלי שמאוד עודדה אותי.
כשהגענו למשפחה המארחת שלנו הייתה לנו עם האמא והבנות שיחת בנות ממש כיפית וגם הבאנו לרבקה מתנה שקנינו לה והיא ממש שמחה.
ביום שלישי (17.4.2007) אכלנו ארוחת בוקר עם כל הקבוצה ואז גילינו שהקפה באמריקה בכלל לא משהו.
אחר כך נסענו להופיע בבית אבות של יהודים וזאת הייתה ההופעה הכי מצחיקה שיש!
החלטנו פשוט להנות ולצחוק ולעשות כיף.
באמצע ההופעה יוסי שהיה מאחוריי הקלעים נפל מהכיסא, עידן הרים את היד וקיבל מכה מהתקרה מה שגרם לצחוק בלי סוף ובכלל צחקנו כל ההופעה והיה ממש מגניב!
אחריי ההופעה נסענו לפארק שעשועים שנקרה "בומרז".
ועשינו שם כיף חיים: נסענו בקארטינג, עלינו על רכבת הרים, שיחקנו במשחקיי וידאו וחלק עלו ל"בלנדר" שזה מתקן ענקי שעושה סיבובים ענקיים... אני פחדתי ולא עליתי..חח...
ביום רביעי (18.4.2007) היה לנו יום טיסות. אחריי שנפרדנו מהמשפחות נסענו לשדה התעופה וטסנו לקולורדו- דנבר. הטיסה הייתה מצחיקה... הביאו לנו נשנושים שהיו כמו אוכל לכלבים ובכלל התחרפנתי כל הטיסה.
שהגענו לשדה התעופה בדנבר שתיתי מילקשייק ואכלתי מקדונלס-שילוב לא כל כך טוב! ואז עלינו למטוס קטנצ'יק (יותר קטן מאוטובוס) למונטרוז.
כל הטיסה הייתה מלאה בטלטלות אז איל שמר עליי והחזיק לי את היד כל הזמן J
שהגענו נסענו לפגוש את המשפחות והפעם הייתי עם רותם בבית.
למארחת שלנו קראו לינאה, לבעלה טום ולבת קראו קורי.
שהגענו לבית הכרנו גם את מאצ'ו. כלב קטן ומתוק שאני כל כך מתגעגעת אליו!!! חח...
ביום חמישי (19.4.2007) עבר עליי ועל כל הקבוצה יום לא קל בכלל.
מה שכן, היו לנו מאבטחים צמודים ולאחד מהם התקרבתי מאוד והוא מאוד עודד אותי. קראו לו ג'ף.
באותו יום היינו בחוות סוסים, אכלנו במסעדה והיינו בחנות של אביזרים לקאובוי.
היה נחמד!
ביום שישי (20.4.2007) היה יום הרבה יותר טוב.
אחריי ששיחקנו סנוקר במקום המפגש שלנו הקבוע, נסענו להרים וראינו נוף מושלג ומדהים. ובכלל, כל העיר מעוצבת כמו המערב הפרוע- בתים מעץ, אגמים, ובאופק הרים מדהימים ומושלגים.
בדרך להרים, השעה 11:00 בבוקר בדיוק עצרנו לעמוד דקה דומיה לזכרם של חללי מערכות ישראל. כך שבעצם עמדנו עם כל עם ישראל בגלל הבדליי השעות.
אחר כך נסענו למוטל שבו היינו בבריכה מחוממת ומערה שהיא כמו סאונה עם בריכה רותחת.
מאוחר יותר הלכנו להסתובב בעיירה וראינו איך מייצרים זכוכית וסתם הסתובבנו בחנויות ואז חזרנו למקום המפגש ולאחר מכן נסענו למסעדה ממש טובה שעשינו בה צחוקים וצילמנו הרבה תמונות והיה ממש כיף.
אחר כך חזרנו למשפחות המארחות.
ביום שבת (21.4.2007) רותם ואני קמנו מאוחר ואחריי שחלי ומרינה באו לבית שלנו נסענו כולנו למקום המפגש.
כשהגענו לקחו אותנו לאותה מסעדה כמו ביום הקודם – "דוג האוס".
בעודנו אוכלים התחיל לרדת שלג! פתיתיי שלג ענקיים!
זה היה מדהים!!!
אחר כך חזרנו למקום המפגש, ועשינו חזרות לקראת ההופעה באותו ערב.
מאוחר יותר ההופעה הייתה- הופעה לכבוד ישראל. הלך ממש טוב וקיבלנו מחמאות כמו תמיד!
אחר כך דיברנו עם המלצרים שם וצחקנו והשתוללנו.
אחריי ארוחת ערב לקחו אותנו למלון ואני הייתי בחדר עם מרינה והיה שם ממש מגניב! ומצחיק!
למחרת (יום ראשון 22.4.2007) אחריי שקמנו הלכתי לעשות השכמה לאיל וקפצתי עליו!!! חחח...
אחר כך הלכנו לארוחת בוקר נחמדה שכזאת ואז חזרנו למקום המפגש ושיחקנו במשחקיי וידאו ובסנוקר והיה ממש נחמד. וג'ף- שומר הראש- הביא לי דובי! הוא כזה חמוד!
אחר כך טסנו במטוס קטן לדנבר והיה לנו דייל בריטי ערבי. משהו בלתי מוגדר. בהתחלה הוא בא אליי ושאל אותי מה אני חושבת על המצב בין הערבים ליהודים בארץ ואמרתי לו שאני לא רוצה לדבר על זה. אחר כך הוא אמר לי (באנגלית כמובן) שהוא יודע שאני ילדה שובבה.. ואז הוא אמר שהוא מאוהב בי ובסוף הטיסה הוא נתן לי נשיקה על היד. בנאדם הזוי לחלוטין! זה היה כל כך מצחיק!!!
כשהגענו לכנסייה "פייט' בייבל צ'אפל" עשו לנו קבלת פנים מדהימה והביאו לנו מתנות וכיבוד ופגשנו אנשים שכבר היו באריאל והופיעו ממולנו.
אחר כך קיימנו טקס לזכרם של חללי מערכות ישראל. בתחילה יוסי הקריא את "אל מלא רחמים" ואז שרתי את "לבכות לך" וכולם הצטרפו אליי.
לאחר מכן עשינו מעגל והדלקנו נרות ודינה אמרה את שמות החיילים שנהרגו במלחמת לבנון השנייה.
וכמו בטקס יום השואה, עמדנו דקה דומיה והיה מרגש!
באותו יום, בשעה 11:00 בבוקר בדיוק עצרנו לעמוד דקה דומיה לזכרם של חללי מערכות ישראל. כך שבעצם עמדנו עם כל עם ישראל בגלל הבדליי השעות.
לאחר מכן הלכנו עם המשפחות המארחות שלנו.
המשפחה שלנו- האמא שריל, בעלה קרק והבת המדהימה שלהם ג'ולי.
שהגענו גילינו שיש להם 2 סוסים, ג'קוזי וטרמפולינה ענקית!
באותו יום גם הכרנו את איזיק שהוא ידיד טוב של ג'ולי והוא ממש מגניב!
אז שמענו איתם מוסיקה, קפצנו בטרמפולינה, שרנו, צחקנו ומאוחר יותר נסענו לפארק ענקי שלידו אגם ענקי והיה כל כך כיף איתם!
בדרך חזרה מהפארק הלכנו לאכול גלידה ב"קולד סטון" והיה כל כך כיף!
ביום שני (23.4.2007) הלכנו עם כל הקבוצה להליכה כיפית של בערך שעה בהרים. היו נופים מדהימים!
אחר כך נכנסנו למוזיאון שהיו בו חיות מפוחלצות.. זה היה הזוי לגמריי!
לאחר מכן נסענו לאכול צהריים בבופה ענקי ומעולה עם מיליון ואחד סוגיי מאכלים! כל מי ששמר חלבי/בשרי נשבר שם! חח..
שהיינו שם גם הכרתי יותר לעומק את זאק ועזרנו לו ללמוד עברית ודיברנו איתו והוא ממש אחלה. הוא אחד הרקדנים שהופיע באריאל.
אחריי ששבענו, נסענו לפארק שעשועים והיה שם כל כך כיף!!!
נסענו בקארטינג ויוסי ואני התחרנו אחד בשני כל הזמן ונקרעתי מצחוק. היינו שם גם במשחקיי וידאוועלינו על מתקן שעושה הדמייה לרכבת הרים ובעוד מתקן שגם הוא מדמה רכבת הרים רק שסגורים אותך בתוכו והוא עושה סיבובים מטורפים כאלה! עליתי עם איל והיה כל כך כיף!!!
עשינו גם מלחמת לייזר ושיחקנו במשחקים שמוציאים כרטיסים והיה מגניב!
מאוחר יותר כמה אנשים מהמשלחת באו אלינו הבייתה ואכלנו כולנו ארוחת ערב עם סטייקים והייתה מסיבה קטנה כזאת ושרתי עם זאק והיה ממש כיף.
אחריי שכולם הלכו ג'ולי הציעה לרותם ולי ללכת לג'קוזי.
ומי אנחנו שנסרב?
אז לבשנו את בגדיי ים שלנו ונכנסנו לג'קוזי החמים. ובעודנו מקיימות שיחת בנות עם ג'ולי טיפטף עלינו גשם וזה היה כל כך כיף!
ביום שלישי (24.4.2007) בבוקר נסענו כל הקבוצה למוזיאון של גולדה מאיר. לא היה כל כך מעניין.
אחר כך נסענו לבית ספר יהודי שבו עשינו 2 הופעות לכבוד יום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל.
בהופעה הראשונה היו מלא פאשלות: באמצע השיר "אמן", בזמן הסולו שלי פתאום המוסיקה הפסיקה אז פשוט התחלנו לשיר בחיי... ובאמצע ריקוד אחד, אחת הרקדניות פשוט עפה...
הייתה הופעה מעניינת..חח..
אחריי ההופעות הלכנו לאכול בבופה סלטים וירד מלא שלג ובכלל היה יום גשום.
לאחר מכן נסענו ל"הכל בדולר" והיה ממש נחמד.
מאוחר יותר חזרנו למשפחות המארחות.
אנחנו נסענו עם המשפחה שלנו לבאולינג.
לפניי הבאולינג הסתובבנו קצת בקניון עם ג'ולי ועשינו תמונות מגניבות במכונה.
אחר כך הלכנו לבאולינג והיה ממש כיף!
אחריי שסיימנו את המשחק נסענו לקנות אוכל איטלקי והיה יאמי! ולימדנו את ג'ולי להגיד "אני רוצה אוכל עכשיו כי אני רעבה מאוד" והיא אמרה את זה כל כך חמוד! בכלל לימדנו אותם כל הזמן דברים בעברית וזה היה מצחיק בגלל המבטא שלהם.
ובאותו לילה רותם ואני ישנו במיטת מים וזה היה כל כך מגניב!!! אבל מוזר...חח..
ביום רביעי (25.4.2007) נסענו ל"לוולמארט" לשופינג מטורף והיה אחלה (למרות שלא מצאתי לעצמי כלום....).
שסיימנו הלכנו לאכול בוונדיס ואז נסענו לקניון/באולינג וקניתי בקניון חולצה יפה J
אחר כך הייתה לנו חזרה לקראת ההופעה באותו ערב והלך ממש טוב.
בערב הייתה הופעה מדהימה וקיבלנו מחמאות מהמשפחות ומכולם!
מישהו אמר לי שנראתי על הבמה כמו סלין דיון ועוד מישהו שאני צריכה ללכת ל"אמריקן איידול"... זה נורא החמיא ולי והיה משמעותי מאוד בשבילי..
אחר כך אכלנו ארוחת ערב ועשינו שטויות ורקדנו עם בני הנוער שהיו שם ומאוחר יותר נסענו לבית של זאק וראינו את הדי וי די שלנו והיה ממש נחמד.
וכך נגמר היום.
למחרת (יום חמישי 26.4.2007) הייתה לנו ארוחת בוקר קבוצתית, עשינו הופעה קטנטנה למארחים ועשינו דיון שהיה דווקא מעניין – על איך אפשר לשכנע יהודים לעבור לא"י.
אחריי הפרידה נסענו ללשדה התעופה וטסנו למינסוטה.
כשהגענו הכרנו את המשפחות המארחות.
הפעם הייתי עם ליאת.
המשפחה שלנו: האמא- מרי שהיא גם זמרת בכנסיה, בעלה דיויד- בנאדם מצחיק בטירוף, הבת אשטון והחברה המתוקה שלה אלנה.
כשהגענו הבייתה הן שרו לנו וניגנו לנו בגיטרה והן היו ממש מגניבות.
אחר כך הלכנו לאכול גלידה וחזרנו הבייתה לראות את הסרט "סיפור סינדרלה" ונדרמתי באמצע..חח...
ביום שישי (27.4.2007) נסענו עם המשפחה ועם כל הקבוצה לקניון של אמריקה- הקניון הכי גדול בעולם!
יש שם סוג של לונה פארק ענקי בתוך הקניון אז עלינו על המתקנים, אחר כך אכלנו ואז התנפלנו על הדיסני סטור ואיל קנה לי בובה של במבי! אני כל כך אוהבת אותו!
היה שם כל כך כיף!!!!
אחר כך נסעתי עם רותם ושרי לעשות קידוש עם המשפחה של שרי אז בהתחלה הלכנו לקנות דברים לקידוש וזה היה סופר שהיו בו מוצרים מישראל וממש התלהבנו מזה.
אחר כך הלכנו לבית של שרי ועשינו את הקידוש.
הם פשוט בהו בנו. הם כל כך העריכו אותנו (המארחים). היה שם כל כך מצחיק ופשוט לא הפסקנו לצחוק כל הזמן. ודיברנו בעברית כי כבר נמאס לנו לדבר באנגלית. ופשוט צחקנו בלי סוף!
אחר כך נסענו להצגת בית הספר שלהם "אנני". והיה כל כך יפה!!!!
אחריי שנגמרה ההצגה הכרנו את השחקנים והם ממש התלהבו מאיתנו ומזה שאנחנו מישראל וחלקם אמרו שהם יבואו גם להופעה שלנו J
אחר כך נסענו לבית של המשפחה של רותם והכרנו שם אנשים חדשים ואז ראינו "מלך האריות" באנגלית וזה היה כל כך כיף!
מאוחר יותר חזרתי הבייתה אחריי שכולם כבר ישנו בסביבות 1:00 בלילה.
למחרת (יום שבת 28.4.2007) היו לנו חזרות בכנסיה ובמאחוריי הקלעים הביאו לנו כמויות אדירות וטעימות של אוכל! חח...
אחר כך היו לנו 2 הופעות עם המחרוזת שגם שודרו בטלוויזיה ובאינטרנט! J
אחר כך נפרדנו מכולם ונסענו עם אשטון למסיבת יום הולדת של ידיד שלה והיה ממש נחמד. הכרנו עוד בני נוער חדשים ודיברנו איתם.
מאוחר יותר חזרנו הבייתה ודיברנו עם אשטון ולימדנו אותה קצת עברית והיא הייתה כזאת חמודה!
ביום ראשון (29.4.2007) הגענו לכנסיה והיו לנו 2 הופעות בבוקר. אהה ושכחתי לציין שגם הכרנו את המקהלה של הכנסיה והם ממש חמודים ומצחיקים!
אחריי ההופעות (שגם הן שודרו בטלוויזיה ובאינטרנט)
נפרדנו מהקבוצה וליאת ואני הלכנו עם המשפחה שלנו לאכול במסעדה ואז הסתובבנו קצת בחנות קוסמטיקה ובחנות דיסקים והיה ממש נחמד. וקניתי לאחותי 2 דיסקים, לרותם דיסק שהיא רצתה כבר הרבה זמן ולאיל קניתי בושם מדהים של ארמאני J
אחר כך חזרנו לכנסיה והתארגנו לקראת ההופעה האחרונה והכי חשובה שיש. ערב לכבוד ישראל.
ואז התחיל הערב והמקהלה פצחה במחרוזת "הנה מה טוב" ואנחנו רקדנו עם דגליי ישראל!
אחריי זמן קצר היו את ההמנונים של ארה"ב וישראל והצטרפנו לזמרת ששרה את ההמנון הישראלי.
אחר כך התחלנו לספור את הדק' עד שיהיה תורנו לעלות לבמה.
האולם היה מפוצץ באנשים!
שהגיע תורנו להופיע הפצצנו ונהננו מכל רגע!
בסוף המופע הצטרפנו למקהלה במחרוזת "הנה מה טוב" ואז התחלנו לרקוד ולקפוץ ולהשתולל.
הייתה אווירה מיוחדת. הרגשתי הכי יהודיה שיש באותו ערב.
יהודים ונוצרים רוקדים ביחד בלי הבדל של של דת או כל הבדל אחר.
כמובן שכל המופע שודר גם הוא באינטרנט ובטלוויזיב.
בסיום המופע רותם, שרי ואני קיבלנו פרחים מאחת השחקניות של ההצגה שהיינו בה ("אנני") J
לאחר מכן הייתה קבלת פנים עם אוכל טעים והרגשנו חשובים כאלה...חח..וקיבלנו כמובן כמו תמיד הרבה מחמאות!
ובאותו ערב צחקנו, וצילמנו ונהננו והיה מדהים!
וכך אפשר להגיד נגמר המסע שלנו. למחרת (30.4.2007) לקחנו את הטיסה לאטלנטה ואז משם טיסה לישראל. ישבתי ליד איל ורוב הטיסה ישנו (8 שעות מהטיסה) אז היא עברה מהר.
אז איך אני יכולה לסכם את המסע הזה?
במשפט אחד:
"לפעמים חלומות מתגשמים..."
רעות נץ
נ.ב וזה רק חלק קטן מהמסע המדהים הזה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
