רגע פרטי ביצוע: ריטה
מילים: אהוד מנור
לחן: רמי קלינשטיין
ואני רק רציתי לשיר
לעמוד מול מראה
בעיניים עצומות
לקרב תפוח עץ
אל שפתיים אדומות
ולשיר
בתריסים מוגפים ובדלת נעולה
עטופה בסדין ובמטפחת הכחולה
מקשמיר
ואני רק רציתי לשיר
לתופף על שולחן
בידיים ארוכות
ולנשוך אחת אחת
את המילים המתוקות
של השיר
עד אשר העליתי באוב את התשובות
ודמעות של אהבה בעיניהן של התמונות
על הקיר
והרגע ההוא הפרטי
והרגע ההוא הביתי
עוד נוסע איתי
כמו חלום בהילוך איטי
ואני רק רציתי לשיר
ולשיר
ולשיר
הלוואי שהעולם היה תמים יותר...
שהמוסיקה והאהבה היו מובילים את העולם...
לפעמים אני מדמיינת שהלוואי שכמו במחזות זמר
שפתאום כולם מתחילים לשיר על מה שעובר עליהם וככה הם מדברים ביניהם.. בשירה.. במוסיקה...
הלוואי שאנשים היו חושבים פחות ועושים יותר..
פחות מסתכלים על מה יגידו אנשים אחרים..
שהכל יהיה תמים יותר, פשוט יותר..
יותר אופטימיות.. יותר שמחת חיים... פחות דכאונות...
זה נשמע כל כך טיפשי אתם בטח חושבים.. אבל הלוואי שהעולם היה ורוד יותר..
אני יודעת שזה לעולם לעולם לא יקרה..לפחות לא כל עוד אני חיה..
אבל זה טוב לחלום..
חלומות זה דבר שטוב לברוח אליו.. לא יותר מידיי כמובן... אבל מידיי פעם...
לאן נעלמה התמימות?
לראות ילדים בני 7-8 כבר מעשנים או בנות בגילאים האלה שמתלבשות כמו פרחות..
כל התוכניות ילדים הדרדרו ולא כמו שהיו פעם.. תמימות וחינוכיות...
אני כל כך מפחדת כשלי יהיו ילדים... שהם יוולדו לדור אפילו יותר גרוע שהתמימות בו תעלם לאט לאט..
זה מפחיד לחשוב על זה...
תמימות...לאן היא נעלמה?
אילי מאוהבת בך!
13 יום לטיסה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
