..

משהו שכדאי לקחת ללב..

תקראו עד הסוף בלי להתייאשש..!!

מישהו סיפר לי סיפור. והוא הלך ככה:

הייתה אמא אחת עם עין אחת והיה לה ילד אחד. לאבא לא ברור מה קרה.. האמא הייתה עושה הכל בשביל הבן שלה.. הכל! הילד גדל והגיע לבצפר יסודי.. הוא התחיל להתבייש באמא שלו שהייתה מגיעה לבית הספר שלו עם רטייה על העין.. "מה זה פורים? היא התחפשה לפירט? היא משוגעת!" היו הילדים אומרים לילד.. הוא גדל והגיע לתיכון.. יום אחד האם הגיעה לתיכון להביא את הסנוויץ' לבן שלה.. "שכחת את הפרוסה שלך בבוקר על השיש.. קח.." הבן כולו התבייש והתפדח. זה תיכון, זה לא יסודי וכל מעמדו החברתי תלוי על כתפיו והתנהגותו. הוא החל לצרוח על אמא שלו ולשאול למה היא בכלל באה אליו ומנסה להתקרב אליו.. "את מכוערת! את מגעילה אותי! תלכי מכאן פשוט תלכי!" ..האם לא ידעה מה לעשות.. אמרה "בתאבון", הניחה את הסנוויץ' על השולחן והלכה. הם לא ממש דיברו האמא והבן שלה.. פה ושם מילה אחת.. לא יותר.. כשהבן חגג את יומולדת 18 עם החברים שלו בפאב ..הוא חזר הבייתה בבוקר שלמחרת, אסף את הדברים שלו וברח מהבית.. לא אמר לאן.. לא אמר לאיפה.. לא ביקש כסף ולא כלום.. אחרי שבוע האמא קיבלה מכתב בדואר: "אני אצל חבר שלי.. הכל טוב איתי.. אל תדאגי.. אני לא רוצה לדבר איתך ואל תנסי למצוא אותי. להתראות!" זה מהבן שלה.. עברו להם כמה שנים טובות.. הבן בדירה משל עצמו.. בחו"ל איפושהוא.. כבר התחתן.. נהפך לאבא.. יום אחד פעמון הדלת מצלצל.. הבן פותח את הדלת והאמא עומדת מולו.. הילדים נבהלו והתחילו לבכות ורצו לחדר האמבט, שם אמם הייתה. הבן שוב החל לצעוק על אמו "את באה לכאן לבית שלי לעיר שלי מפחידה את הילדות שלי את לא מתביישת?" ..האם בתגובה "כנראה טעיתי בכתובת" הסתובבה.. ירדה במדרגות והבן לא שמע ממנה יותר. עברו להם עוד כמה שנים והיה כנס מהעבודה של הבן בעיר הולדתו- איפה שאמו גרה. אחרי שנגמר הכנס.. הבן היה לבדו ורצה לבקר את אמא שלו.. דפק בדלת, צלצל בפעמון, התקשר יותר מפעם אחת.. אין תשובה. השכנה פותחת את הדלת ואומרת "היא מתה" ..הבן לא הבין והשכנה המשיכה "והיא אמרה לי להביא לך את המכתב הזה.. היא הרגישה שהיא הולכת למות והיא רצתה להגיד לך כל מיני דברים.. היא רצתה להגיד לך אותם כשבאה למקום מגורייך.. אין לה כסף לקנות כרטיס טיסה.. לכן היא באה והיית צריך להבין שזה חשוב! זה היה דחוף אבל אתה לא נתת לה הזדמנות! אבל זה לא חשוטב עכשיו.. היא מתה.. לפני שנה וכמה שבועות.. חשבתי שתבוא יותר מוקדם.. קח.. זה המכתב.. אם אתה צריך משהו אני פה.. להתראות" .. הבן עלה על הטיסה הראשונה רועד כולו פותח את המכתב במטוס ומתחיל לקרוא.. "בני היקר: אני מצטערת שהבכתי אותך בבתי הספר.. מצטערת שהפחדתי את הילדות שלך.. מצטערת שאשתך אפילו לא ראתה אותי.. רק רציתי שתדע ואלו מילותיי האחרונות.. אין לי מה להוריש לך.. אין לי רכוש.. עיקלו לי את כולו.. הדירה הייתה הרי שכורה אז הבעלים לקח אותה בחזרה.. רק רציתי שתדע.. שבלידה שלך.. בהריון.. אמרו לי שאני ימות אלא אם כן אני יוותר עליך. לא וויתרתי כמו שאתה רואה- אתה חי ונושם וקיים. הולדתי אותך.. הייתה חסרה לך עין.. לא יכולתי לסבול את המחשבה שלבן שלי תהיה עין אחת אז.. תרמתי לך את שלי. אני אוהב תמיד.. בהצלחה בהמשך החיים.. אמא"

הזכרונות מסבא שלי.. המוות של פולי ז"ל.. הזכירו לי את הסיפור הזה.. ואני מזכירה לכם שאין הזדמנות שנייה בחיים!! נצלו כל שניה וכל רגע בחיים..

יהיה טובב :)

[סתם סיום אופטימי לפוסט :]

פולי ..

ששיחק עם הבת שלו ב"חיים דבש".. ההוא מ"הגשש החיוור"..

נפטר ממחלה קשה.. כנראה סרטן..

יהיו זכרו ברוך :(

הזכיר לי את סבא שלי שנפטר גם מסרטן (לא עלינו..1!)

יום שישי עוד שבוע או עוד שבועיים..

-אזכרה-

כבר 3 שנים עברו.. או שנתיים.. או 4.

פאק, אני לא זוכרת :|

הוא כל כך חסר לי..

אבל.. ככה הוא לא סובל..

אני מתגעגעת אליך, סבא! כל כך!

כשהוא נפטר.. אני זוכרת את זה ממש טוב.. אבא נסע לבי"ח.. היה שם.. אבא שלי חובש במג"ב.. הוא אמר לסבתא שלי ללכת הבייתה.. שתישן.. כל יום היא הייתה נשארת איתו.. יום וליל ליד המיטה שלו.. מדברת איתו.. הוא מדבר איתה..

סבתא הלכה הבייתה.. הלב הפסיק לפעום.. הנשימה פסקה. אבא ידע.. אבא הרגיש.. קרא לרופא שייקבע שעת מוות.. אמא דיברה בטלפון.. דודה שלי (שגרה קומה מתחתינו) עלתה אלינו והייתה עם אמא שלי.. אני התעוררתי כנראה מהצלצול של הטלפון.. בכיתי במיטה בשקט בשקט.. הלכתי לשירותים.. כשיצאתי פשוט התפרצתי.. הלכתי לאמא 11 צעדים לסלון.. היא עמדה וחיבקשה אותי.. והתחבקנו כל כך הרבה זמן.. אח של אמא עלה מלמטה פתחתי לו את הדלת והוא נתן לי חיבוק.. אוי אוי אוי.. הלך לאמא הביא לה גם חיבוק.. אמא התלבשה ב2 דקות היא הייתה מוכנה.. היא העירה את אחי.. ירדנו לדודים.. אחי הלך לישון במיטה שלהם.. דוד שלי נסע עם אמא לבי"ח.. אני ודודה שלי ישבנו אצלה בבית בסלון ערות.. דיברנו עליו. כמה הוא צחק.. וממש.. ממש יום אחד לפני.. או יומיים.. הוא צחק עם דודה שלי ועם אמא.. על איזה אחות שנראית נחמד.. אבל.. הוא מת! מצאתי את אמא שלי מעירה אותי ודודה שלי הרגע התעוררה.. זה היה יום שישי.. אני ואחי לא הלכנו לבצפר.. הלכנו לחברה שלי הבייתה [אמא שלי ואמא שלה חברות] ..חיכיתי עד שחברה שלי תחזור מהבצפר.. לא דיברתי מילה.. חברה שלי הגיעה.. אכלנו ונחנו וראינו טלויזיה. האמא של החברה .. אני לא זוכרת מה היא אמרה אבל אז אני ואחי יצאנו החוצה.. הוא בכה.. לא ידעתי מה לעשות.. חיבקתי אותו אמרתי לו "עכשיו סבא לא סובל" .. ושקט.. דממה.. אפשר לשמוע את הציפורים.. נשארנו שם.. את השאר אני לא זוכרת.. בכל זאת עברו כמה שנים..

עכשיו אני נזכרת.. בסבא.. אני כ"כ מתגעגעת..

הכי שבר אותי היה לראות את אבא שלי.. עצוב כל כך בשבעה.. אבא שלי!! החזק עם הקול "אני לא צועק זה הקול שלי" .. אבא!!

.........................

הדמעות הפסיקו לנזול ממזמן..

רק הזכרונות שבלב נשארו..

.........................

יהיה טוב אנשים.. יהיה טוב..