..

משהו שכדאי לקחת ללב..

תקראו עד הסוף בלי להתייאשש..!!

מישהו סיפר לי סיפור. והוא הלך ככה:

הייתה אמא אחת עם עין אחת והיה לה ילד אחד. לאבא לא ברור מה קרה.. האמא הייתה עושה הכל בשביל הבן שלה.. הכל! הילד גדל והגיע לבצפר יסודי.. הוא התחיל להתבייש באמא שלו שהייתה מגיעה לבית הספר שלו עם רטייה על העין.. "מה זה פורים? היא התחפשה לפירט? היא משוגעת!" היו הילדים אומרים לילד.. הוא גדל והגיע לתיכון.. יום אחד האם הגיעה לתיכון להביא את הסנוויץ' לבן שלה.. "שכחת את הפרוסה שלך בבוקר על השיש.. קח.." הבן כולו התבייש והתפדח. זה תיכון, זה לא יסודי וכל מעמדו החברתי תלוי על כתפיו והתנהגותו. הוא החל לצרוח על אמא שלו ולשאול למה היא בכלל באה אליו ומנסה להתקרב אליו.. "את מכוערת! את מגעילה אותי! תלכי מכאן פשוט תלכי!" ..האם לא ידעה מה לעשות.. אמרה "בתאבון", הניחה את הסנוויץ' על השולחן והלכה. הם לא ממש דיברו האמא והבן שלה.. פה ושם מילה אחת.. לא יותר.. כשהבן חגג את יומולדת 18 עם החברים שלו בפאב ..הוא חזר הבייתה בבוקר שלמחרת, אסף את הדברים שלו וברח מהבית.. לא אמר לאן.. לא אמר לאיפה.. לא ביקש כסף ולא כלום.. אחרי שבוע האמא קיבלה מכתב בדואר: "אני אצל חבר שלי.. הכל טוב איתי.. אל תדאגי.. אני לא רוצה לדבר איתך ואל תנסי למצוא אותי. להתראות!" זה מהבן שלה.. עברו להם כמה שנים טובות.. הבן בדירה משל עצמו.. בחו"ל איפושהוא.. כבר התחתן.. נהפך לאבא.. יום אחד פעמון הדלת מצלצל.. הבן פותח את הדלת והאמא עומדת מולו.. הילדים נבהלו והתחילו לבכות ורצו לחדר האמבט, שם אמם הייתה. הבן שוב החל לצעוק על אמו "את באה לכאן לבית שלי לעיר שלי מפחידה את הילדות שלי את לא מתביישת?" ..האם בתגובה "כנראה טעיתי בכתובת" הסתובבה.. ירדה במדרגות והבן לא שמע ממנה יותר. עברו להם עוד כמה שנים והיה כנס מהעבודה של הבן בעיר הולדתו- איפה שאמו גרה. אחרי שנגמר הכנס.. הבן היה לבדו ורצה לבקר את אמא שלו.. דפק בדלת, צלצל בפעמון, התקשר יותר מפעם אחת.. אין תשובה. השכנה פותחת את הדלת ואומרת "היא מתה" ..הבן לא הבין והשכנה המשיכה "והיא אמרה לי להביא לך את המכתב הזה.. היא הרגישה שהיא הולכת למות והיא רצתה להגיד לך כל מיני דברים.. היא רצתה להגיד לך אותם כשבאה למקום מגורייך.. אין לה כסף לקנות כרטיס טיסה.. לכן היא באה והיית צריך להבין שזה חשוב! זה היה דחוף אבל אתה לא נתת לה הזדמנות! אבל זה לא חשוטב עכשיו.. היא מתה.. לפני שנה וכמה שבועות.. חשבתי שתבוא יותר מוקדם.. קח.. זה המכתב.. אם אתה צריך משהו אני פה.. להתראות" .. הבן עלה על הטיסה הראשונה רועד כולו פותח את המכתב במטוס ומתחיל לקרוא.. "בני היקר: אני מצטערת שהבכתי אותך בבתי הספר.. מצטערת שהפחדתי את הילדות שלך.. מצטערת שאשתך אפילו לא ראתה אותי.. רק רציתי שתדע ואלו מילותיי האחרונות.. אין לי מה להוריש לך.. אין לי רכוש.. עיקלו לי את כולו.. הדירה הייתה הרי שכורה אז הבעלים לקח אותה בחזרה.. רק רציתי שתדע.. שבלידה שלך.. בהריון.. אמרו לי שאני ימות אלא אם כן אני יוותר עליך. לא וויתרתי כמו שאתה רואה- אתה חי ונושם וקיים. הולדתי אותך.. הייתה חסרה לך עין.. לא יכולתי לסבול את המחשבה שלבן שלי תהיה עין אחת אז.. תרמתי לך את שלי. אני אוהב תמיד.. בהצלחה בהמשך החיים.. אמא"

הזכרונות מסבא שלי.. המוות של פולי ז"ל.. הזכירו לי את הסיפור הזה.. ואני מזכירה לכם שאין הזדמנות שנייה בחיים!! נצלו כל שניה וכל רגע בחיים..

יהיה טובב :)

[סתם סיום אופטימי לפוסט :]