איך זה תמיד קורה לי ?
הכל כל כך טוב , כל כך זורם .
אני בנאדם פתוח
אני בקשר טוב עם כולם
אני לא עוצרת את עצמי מלהכיר אנשים חדשים
( אולי כדאי שאני אתחיל.)
היה ערב טוב
היה מצחיק
היה כיף
אבל הסוף של הערב פשוט התחיל להיות דומה מידי לסיפור הקודם שלי .
ידידים , ידידים טובים .
אני מנסה לא לפתח לעצמי ציפיות
אבל כמובן שהחברות " זה לא יכול להיות שהוא יתנהג ככה בלי מטרה סמויה "
אז אולי יש אנשים שפשוט נחמדים מטבעם ?
שאכפת להם גם בלי להרגיש משהו מיוחד ?
ששם תמיד , לא כי הם מנסים להשיג משהו ?
קיצר , הרגע ששבר את כל הטוב היה :
" אני לא יודע עד כמה אני רוצה את האנשים האלה בחיים שלי , אם אני רוצה אותם בכלל בחיים שלי "
ואני כמו מטומטמת מתחילה לשתוק ולבנות עוד חומות
ואחרכך כאילו עוד לסובב את הסכין ולהמשיך לדבר על מישהי אחרת .
וויתרתי.
נהייתי ידידה קודם כל
צא איתה , תארגן הכל , שלא תפגע , go for it champion
הוא לא יודע מה עבר לי בראש, והוא גם לא יידע מה עבר לי בראש .
הוא לא יבין גם .
הוא פרק ב' בסיפור שחוזר על עצמו כל פעם מחדש.
וויתרתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Pretty Little liar ;)
