את הולכת בשלג לבד, חשופה לכל.

מתעלמת מהקור ברגלייך וממראה ידייך הכחולות.

את נזכרת איך הוא ניגן לךבגיטרה.

נזכרת במבט הממוקד והמרוכז שלו.

ברכות שבה הוא פרט על המיתרים.

ואז את נשכבת על השלג הלבן וצועקת.

למה את צריכה ללכלך בקולך כל דבר נקי ?

שמתי לב איך הוא הורג אותך ברכות שבו, בנינוחות שבו.

תקומי כבר כי עוד מעט הכוויות קור כבר לא יעברו.

איך שהאהבה משאירה צלקות.