למרות מה שהיא אמרה ("אני יודעת שאת אוהבת אותי גם בלי שתכתבי על זה בבלוג")
אני עדיין רוצה להקדיש לה קצת מקום כאן.. לא רק כי היא מהווה רבע מהקוראים של הבלוג הזה (בתנאי שהמנויים אשכרה נכנסים לפה) אלא גם ובעיקר, כי היא פשוט היא. אביטל, או אפונה בשבילכם היא היחידה שבאמת יודעת את כל השמות של כל הספסלים, היא היחידה שגרמה לי להתיישב על המדרכה באמצע הרחוב מרוב צחוק ולא פעם אחת, היא זו שהצליחה להפחיד אישה במכולת רק בגלל קלבאסה אחת. בייב על כל זאת ועוד אני מורידה בפנייך את הכובע, למרות שעזבת השנה לבית שמש הרחוקה ואני מודה, כעסתי קצת אהממאודאהמ, את עדיין אחת מקומץ האנשים הנורא קטן הזה שאני עוד יכולה להגיד שאני באמת מעריכה ואוהבת. אני בחיים לא אשכח את ההבעה שהייתה על פנייך כשנכנס לך שמפו קוקוס לאף, או מצד שני אני גם בחיים לא אשכח את התגובה שלי כשראיתי אותך פעם ראשונה בלי נעליים :) קיצר חומד עברנו הרבה רגעים טובים יחד וזין את הורסת את זה ומבריזה לי מלונדון! מה שאני מנסה להגיד זה... יא טיבה לובלו ♥
ורק שתדעי אחד הימים היותר טובים בחיים שלי היה איתך(אתן חברות? או חברות חברות?)
אבא של הבן של סרג'
אני אראה אותך בסביבות מתי שבאלך
בדפושט
ועוד רבים אחרים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
