הקטע הבא לא מחולק לפסקאות, שורות מסודרות או כל חוק לשוני כלשהו
מהסיבה הפשוטה שלא כתבתי אותו כדי לפרסם.
אבל עכשיו, בקריאה שניה, אחרי חודש... זה די נחמד.
רחשים ולחשושים עלו בחדר, כמה שניות של אי וודאות ואז עלו הנגנים.
במשך כמה שניות נשמע שכלי הנשיפה מנסים לכוון עצמם ואז הכל התחיל, בפתאומית לא אופיינית.
לרגע היא חשבה שהיא במקום הלא נכון אבל האורחים הסבירו לה שהיא לא טעתה ושאין מה לדאוג.
כעבור כמה דקות היא באמת נכחה לדעת שהיא הגיעה למקום הנכון. פתאום הכל נשמע לה מוכר וביתי.
היו שם חצוצרות, סקסופונים, טרומבונים, כלי הקשה ועוד כל מיני כלים, כולם מרחפים על במה ירוקה אחת. הכינור ניגן סולו מרגש ומיד אחריו עלתה לבמה רביעייה מוזרה, נראית קצת לא קשורה למקום, כולם מאורכי שיער, רובם לא מגולחים ולבושים בבגדים מרופטים. הבחור עם הכובע השתלט על המערכת שלו והתחיל לדפוק בשיא הכוח, אחריו הצטרף הבחור עם הפסנתרים הקטנים ומיד אחריו נכנסו גם השניים עם הגיטרות הצבעוניות והמוזרות. על אף המראה התמוה של החבורה הזו היא נהנתה.
הכינור הפך לגיטרה והגיטרה לבלוז מוזר על עוגב מזייף שנדחס לחתיכת עץ עם קלידים. מקהלה עלתה לבמה והחלה לשיר בשפה לא מוכרת. בשלב הזה היא ויתרה ועצמה את העיניים. פתאום היא מצאה עצמה על עננה ורודה וגדולה כשכל הזמן מופיעים ונעלמים כל מיני דברים לא ברורים מכל מיני חלונות ודלתות. היא עדיין יכלה לשמוע את התזמורת ההזויה והמוכרת אבל חלש יותר. תוך כדי שיטוט חושש בעננה נהיה שקט מפחיד, הכל החשיך. היא מצאה עצמה בחדר כחול, החדר היה ריק לגמרי חוץ מכסא אחד ועליו בחור צעיר עם אף גדול וגיטרה קלאסית. הוא החל לפרוט בעדינות ולשיר. מילות השיר די עצבנו אותה, הוא נשמע לה מאד ציני ומרגיז אבל משהו בו נשמע לה כל כך מוכר וכל כך אהוב, הוא הזכיר לה ימים נשכחים וזמנים קדומים, הוא הזכיר לה את צעירותה הפראית. כשהפסיק הבחור לנגן נכנסו לחדר עוד שלושה בחורים צעירים. נראה שהם הכירו אחד את השני אבל חוץ מכמה מבטים חטופים לא הייתה שום תקשורת ביניהם.
המזוקן מביניהם הוציא פסנתר כנף מתוך חדר פנימי שהיא לא ראתה קודם והחל נגן. ניגן מוכר ועם זאת זר, משהו מאולתר מתוכנן בו זמנית. חוץ משיערו הפרוע ומראהו המוזנח הוא היה לבוש בחליפה שחורה ומהודרת. ניגונו הזכיר לה פסנתרן רוסי שהיא הכירה פעם, היא לא זכרה את שמו בדיוק אבל היא זכרה שזה היה שם לא רגיל. לרגע אחד היא איבדה את הריכוז שלה ופתאום הכל השתנה, הפסנתר הכנף הפך לאותו עוגב דחוס לתוך קליפת עץ ופתאום המשופם ושאר הבחורים החלו לנגן משהו שונה לגמרי, משהו מוכר, היא הייתה בטוחה שהיא כבר שמעת את הניגון הזה בעבר. היא שמעה מישהו ששאל אותה איך היא מרגישה, לקח לה קצת זמן לחשוב על התשובה אבל לפני שהיא הספיקה לענות היא מצאה את עצמה בים, על סירה, מפליגה ברוגע, בשקט של הים. נדמה היה לה שהיא שומעת את החצוצרות ששמעה קודם אבל היא דמיינה, היא ראתה את השמש שוקעת ונרדמה לצלילי שירה עדינה תוך כדי שהגלים סוחפים אותה בעדינות. כשהתעוררה היא מצאה את עצמה במטבח. במטבח היה שולחן, כסאות, כיריים וכיור. בפינת החדר היו כל מיני כלי נגינה מוזרים, היא חשבה שהיא ראתה אותם בעבר אבל חוץ מפסנתר הכנף היא לא זיהתה אף כלי. לפתע נכנס בחור שנראה די נחמד והחל להכין לעצמו אוכל.
בעודו מטגן ביצים נעלם הבחור ובמקומו הופיעה אותה רביעייה שהיא ראתה בקונצרט והחלה לנגן כל מיני דברים לא מוכרים. כשסיימו לנגן הם נעלמו ואותו בחור נחמד חזר, הפעם הוא שם לעצמו דגני בוקר בקערה. תוך כדי שהוא שופך את החלב הוא נעלם והרביעייה הופיעה שוב. הפעם המזוקן ניגן קצת ג'אז. היא הייתה די מופתעת למרות שזה נראה לה מאד רגיל. הבחור חזר ונעלם עוד כמה פעמים וגם הרביעייה.
בסופו של דבר היא מצאה את עצמה שוכבת על ספה בביתה, מול ישב הבן שלה וכתב משהו במחברת וברקע נשמעו צלילים מוכרים של כלי נשיפה...
לאמא שלנו אין לב אטומי, אבל זה לא מפריע לה להנות מקצת חלומות בנוסח LSD 25...
החזיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
