חייה של נערה.

בפרק הקודם:

"יבוא," קראה נעמי, מורה לספרות. הדלת נפתחה בזהירות.

"אתה התלמיד החדש?," שאלה בחביבות. "אמרו לי שאתה צריך להגיע. בוא, תכנס. ואתה יכול לשבת הממ.. ליד אייל זה יהיה בסדר."  הילד הנהנן, ולקח את תיקו לכיון אייל.

-"איך קוראים לך,?" שאל אייל, ובחן אותו מבעד לעיניים הירוקות. -"עידו," השיב הילד בעל העיניים התכולות.

אייל המשיך לבחון את עידו, כל פרט וכל דבר בגופו. הוא ידע שזה שאלה של זמן, עד שהבנות התאהבו בו, אם זה עוד לא קרה, והוא פחד שזה יקרה.

היה לזה רק פתרון אחד, להתחבר איתו, שעידו ירגיש שהוא חבר שלו. "אז עידו," אמר אייל.

עידו הביט בו בפליאה. -"כן?"

-"מאיפה עברת אלינו?" -"מנתניה," אמר. "עברתי יחד עם אחי ניר, ואמי. הוריי גרושים,"

-"הבנתי.. טוב אז שיהיה בהצלחה," אמר אייל בחיוך, והמשיך להעתיק מן הלוח את מה שנעמי כתבה.

______________

הבטתי על הילד החדש בבלבול, לא הבנתי מה קורה. אולי ניר זה עידו?

-"אתה מכיר מישהו בשם עידו?" שאלתי פתאום. -"אח שלי," חייך.

הנהנתי בראשי לאות הסכמה, מבולבלת.

השיעור נגמר, ויצאנו להפסקת עשר. לקחתי את הכריך שהיה לי בתיק, מה שאני הכי אוהבת, גבינה לבנה,

ויצאתי לאוויר הנקי שהיה בחצר בית הספר.

החלטתי לחפש את עידו.

עליתי מחדש במדרגות העמוסות ילדים מכל הכיתות, עולה לכיתה י'א -4, בה ניר אמר לי שעידו לומד.

-"רועי! מה קורה?" קפצה עליי אביה בחיבוק.

"ממ.. בסדר," השבתי לחיבוקה.

 אביה היתה בין הילדות היחידות שהתחברתי אליהן, והם היו נחמדות כלפיי.

"מה הולך עם השירה?" שאלה. -"בסדר, הממ אביה תגידי, יש אצלכם ילד בשם עידו?"

אביה הנהנה והצביעה לכיון עידו, שישב ליד ילד שלא ממש הכרתי, רק ידעתי ששמו הוא אייל.

לחשתי לאביה תודה, ואביה חייכה אלי חיוך שחשף שיניים לבנות.

התקרבתי לעידו בחשש, מפוחדת ממה שיזכור, מה שלא יזכור, מתגובתו.

-"רועי," אמר בשקט, והסתכל עלי במבט תכול חודר.

"אתה זוכר?" לחשתי גם אני, לא מצליחה להתנתק מן המבט. -"חלום שמתגשם למציאות?" שאל.

חייכתי לעברו והתקרבנו להתאחד לנשיקה ארוכה...

היינו ממש קרובים. יכולתי לשמוע את פעימות ליבו, קצב נשימותיו.

-רועי מלל!" נשמעה צעקה מכיון הדלת, ושמעתי שקוראים לי. "אביך התקשר! הוא ביקש שתחזרי אליו מהר ככל האפשר!"

"אני צריכה לזוז," מלמלתי במבוכה ו ברחתי מן החדר, כלא הייתי.

-"אתה מטומטם," אמר אייל לעידו. "אתה  מכיר אותה? אתה יודע שזו הבחורה בין הכי שקטות ותמימות בשכבה?"

עידו חייך חיוך נבוך, ולא יכל להסביר את ההרגשה שבה, דווקא היא, עם עיניי דבש גדולות, החליט להתאהב.

"זה לא החלום!" מלמל לעצמו, ופנה להתעסק לעיסוקיו.

_________________

"תענה כבר! אוף,"  מלמלתי לעבר מכשיר הטלפון הלבן שהיה מונח על שולחן המזכירות שבהנהלה.

"הלו?" שמעתי את אבי עונה. -"אבא! התקשרת?" -"כן רועי.."

"מה עם אמא?" חיכיתי לתשובה שכ''כ פחדתי שתגיע.

"היא בסדר," שמעתי בקולו שהוא מחייך. -"אבל...."

-"אני ואמא החלטנו ש..."

להלהלה , אני מקווה מותח מספיק בשבילכם ! ^^^

לא ארוך, אני יודעת, גם בלי תמונות,

אבל בקושי היה 50. להבא אני רוצה יותר D;

ברגע שיהיה.. יהיו תמונות. (ברגע שיהיה 70 תגוובות ומעלה).

גמלי מגיעה, אחרי כל ההשקעה, לא חושבים ?

: )

*כדאי לכם להירשם למנויים.

עוד כמה ימים אני אשלח לכם הפתעה גדולה.