"and you’’ll never hurt me again.."

מצפים לללללה"-הרטיטי את ליבי ...הצגה שמביאה צחוק כתחליף של כאב...

אני מתחילה בזמן האחרון יותר ויותר להקשר לתיאטרון ולמגמה ולנורית קציר....

פשוט מרגיש לי הכל שם טוב ונכון ! השיעורים ההכנות לבגרות הצחוקים המודעות ליותר יכולות ודברים ... קצת משחרר אך מכאיב בו זמנית ...

"אורזי המזוודות", "הרטיטי את ליבי" שני מחזות של חנוך לוין אחת יותר קלילה השניה יותר קשה.... הבן אדם היה גאון אני חייבת לומר....

האבסורדי הוא שתמיד מעריכים מישהו אחרי שהוא מת ... =\....

חורףף... שוב פעם חורףףף.... מדכא כמה שזה מדכא...!

אני שואלת את עצמי מה אבא היה אומר לי עכשיו...?!

ואז מוצאת את עצמי שוב בוכה...=\

Everything-lifehouse

תמיד מזכיר לי את היום שאבא נפטר ...ואת החורף המגעיל של אותה השנה...

"ושירים מזכירים לי פנים..."

 אבל משפט אחד של אבא תמיד נשאר קרוב לליבי...

"בחיים אל תבכי בגלל בנים.. שבנים יבכו עליך"...-אבל אבא מה לעשות שצריך להיות זונה כדי לא להיפגע מבנים ואני סתם ילדה נאבית שמאמינה באגדות של "חיים בעושר ואושר"...כן אה?! .. ממש!

יהיה טוב אתם תראו ...

אני עוד לא יודעת מתי ..

אבל יהיה !

רגעי חולף... אולי ניצחי...

מה זה כאב?

דמעות כאב ... מחלה...

מה זה שקט?

הפנמה ... חולשה ... רוגע...

מזה שמחה?

 צחוק כיף תחושבת רוגע...

ומה זה מוות ...

סוף .. עצב הכל או אולי התחלה?!

ומה אני ?! ומה אני מרגישה ...

בדידות ועצב שני דברים שאדם לא מסוגל לספוג...

וככה זה מרגיש לי עכשיו ...

ואולי לתמיד..