"and you’’ll never hurt me again.."

פשוט מגלים את הפרצופים המכוערים שמסתתרים בתוכם...רק בזמן אמת ... שאתה פצוע בשדה ומדמם ... והם כמו עורבים ממהרים לאכול ולטרוף עד הטיפה האחרונה...

כאילו הם חוגגים על קבר שעוד לא התקרר...

סתם כעס שמשתלט עליי לרגע ...

אבל פשוט אני מגלה לפעמיים כמה אנשים הם דו פרצופיים ...

אנשים חסרי חיים שחיים מריכלות לריכלות ...

ורק יונקיים וחיים על מעגל הדיבור הזה ....

גועל נפש...

אני לא הייתי ולא אהיה חלק מהחברה הזאת!