בערך חודשיים לפניי המקרה עם הילד שפגע בי היה לי חבר.. הוא היה גדול ממני ב3 וחצי שנים (הוא היה בן 17 וחצי) והוא גרם לי לשכוח את הילד הראשון לזמן מה.. זה היה בחופשת פסח כשלא ראיתי את הילד שבו הייתי מאוהבת.. כשהכרתי אותו הוא נראה לי ממש מושלם!! והוא ישר התאהב בי!! הוא היה חמוד..יפה..מצחיק..בוגר..ושרמנטי!! וגם האופי שלו היה סבבה!!! וזה בערך מה שכל בת צריכה!! אחריי כמה ימים שהיינו ביחד גרמתי לעצמי לאהוב אותו ובעצם כל הזמן הזה שיקרתי לעצמי ואמרתי:את אוהבת אותו הוא מושלם מה היית עושה בלעדייו?! ובעצם רק חיפשתי לעצמי מישהוא שיגרום לי לשכוח את הילד מהכיתה שלי..(בעמוד מס"2 שווה לקרוא את זה..) ובגלל שהיה חופשת פסח וההורים שלי ממש דואגים לי אז הייתי צריכה לחזור הביתה ב 10.. וכל יום אני והוא ניפגשנו.. ויום אחד.. הוא לכח אותי לסרט במקום אחד ממש רחוק מהבית שלי נראה לי להרצלייה ההורים שלי הרשו לי רק עד 12 אהה ויש לו טוס טוס.. אחריי שראינו את הסרט היה כבר 12 וחצי אבל לא נורא. התקשרתי להורים שלי התנצלתי ואמרתי שהסרט רק נגמר ושאני בדרך.. אחריי הסרט הוא לכח אותי הביתה ובתחילת הדרך כשהיינו בכביש אחד שצריך ללכת מלא רק בשביל להגיע לתחנת דלק היתה בעייה בטוס טוס ובקיצור נדפקנו!! ישבנו בארך שעה וחצי וניסינו לתקן את הבעייה השעה הייתה 1 וחצי בלילה וההורים כל שנייה התקשרו ולא עניתי להם... כי פחדתי שהם יתחילו לצעוק עליי וינסו לבוא ולאסוף אותי..(הם לא ידעו שאני נוסעת לסרט אם החבר שלי ושנסעתי בטוס טוס ושהוא בן 17 וחצי..) לבסוף כשהבנו שאין מה לעשות.. נזכרתי שיש לי מלא חברים שיש להם קשרים..והם יכולים למצוא מישו שיסיע אותנו הביתה.. היה כבר 3 בלילה..עד שבאו לאסוף אותנו.. ושעה נסענו וכשהגעתי הביתה זה היה ב4.. וההורים שלי רתחו מכעס!! אז ניסיתי לספר להם שהאוטו של אבא של חברה שלי ניתקע אז חיכינו לגרר ובלה בלה.. ונגמרה לי הסוללה ולאף אחד לא היו שיחות..להורים שלי לא היה אכפת מהסיפור שלי ואבא שלי אמר שלא אכפת לו מה קרה העיקר זה שאיחרתי ב4 שעות הביתה ואפילו לא הודעתי איפה אני.. אז ..הוא החליט להשאיר אותי בבית ל2 חודשים בלי פלאפון וגם הוא הרביץ לי עם חגורה.. שאת זה הוא אף פעם לא עשה מאז שהייתי בכיתה ד.. אני לא בכיתי.. לא רציתי שהוא יראה שאני בוכה.. כי אני לא מסוגלת לבכות ליד בנים.. ואני לא מראה כאב או פחד.. אני נשארתי חזקה.. והאמנתי שהאהבה שלי כלפיי החבר שלי תרפה את הכאב שלי..כל הלילה בכיתי ונזכרתי בכל הפעמים שאבא שלי הרביץ לי כשהייתי קטנה.. לא העזתי לספר על זה לאף אחד..סבלתי בשקט.. נזכרתי עד כדיי כמה הייתי חסרת הגנה אמא שלי אף פעם לא העזה לצאת נגד אבא שלי..או להגן עליי מפנייו..(כשהייתי קטנה..) וכמובן שכל מכה משאירה צלקת פנימית זה גרם לי.. שכל פעם שאני אבכה אני אתחיל להיחנק ולנשום בכבדות מה שגורם לי לעבד את ההכרה..(אם אף אחד לא מרגיע אותי..) וכשאני מאבדת את ההכרה אז אני לא נושמת.. ואז..אני יכולה למות.. המשך בעוד יומיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
01girl