אל תלכי במורד של מסדרון אינסופיכל הדלתות מובילות לחדר אחדחדר ריק, על הגג שלו הגשם דופקהוא מספר, מספר לך שאת לבדהתקרה בו כחולה וכחולים הקירותותלויה בו מראה, שמראה מה היהיכול להיותבעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמידבמרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעהבעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגילבמרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאןצל חיוור, על פניה מתגלה מסתתרהיא רגועה, כשסוסים רצים לה בדםקצה חיוך, היא רוצה רק לשקוע נמוךאל הפנינים, שזורחות על קרקע היםהתקרה שם כחולה, וכחולים הקירותגם הים הוא מראה, שמראה מה היהיכול להיותבעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמידבמרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעהבעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגילבמרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאןבעולם מקביל, הסוסים בדםהפנינים זורחות שם על קרקע הים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: