ויראה אלוהים ויאמר... שיבי!!

זוהי דעתי, קבלו אותה או לא.[כל אחד שמחשיב את עצמו חבר בקבוצת שיבי, מחוייב לקרוא עד סוף הפוסט, או שהקבוצה לא שווה את הטרחה לדעתו.]

אז ככה.. כאן ניצן.

היום חזרנו מיום ועדות, בו חולקנו לראשונה לועדות, ראינו מה עושה כל ועדה וכיצד היא תשפיע על הקן.

אבל אני לא רוצה להתמקד בזה, אני רוצה להתמקד בפעולה הקצרה שלפני זה.

הפעולה הזאת הועברה על ידי לא אחרת מאחותי היקרה, שחר.

האומנם?

  בזמן ששחר ניסתה נואשות להחדיר טיפה מהרעיון למוחות ההיפר אקטיבים שלנו,

מישל שרה, סהר קפצץ, דור קירצץ ודודי חלם.

אני לא בא להאשים אף אחד, אני הייתי חלק מאותו בלאגן לא פחות ולא יותר.

אבל אני רוצה תשובה לשאלה אחת,

האם זה נראה לכם נכון?

 לי, זה לא נראה נכון.

אני יכול להגיד לכם, שלא היה לי נעים לראות את אחותי אחרי הפעולה.

לא כאח, וכמובן שלא כחבר קבוצה.

היא הייתה עצבנית, עייפה ועם כאבי ראש.

והמילים שיצאו מפיה היו "אני בחיים לא אעביר יותר כלום לקבוצה הזאת".

אין לי באמת מה להגיד על זה.

ויש שאומרים שאני מנאייק, ואני לא מנסה להכחיש. אבל גם אני לא אוהב לראות אדם קרוב במצב כזה.

ככה זה צריך להיות? אנחנו? קבוצה שטוענת שהיא מגובשת כמו משפחה קטנה, אוהבת כל אחד ואחד בתוכה,

אבל מה הטעם באהבה הזאת, אם כל מה שהיא עושה לך זה כאב ראש?

זה הגיוני שאנחנו לא נוכל להקשיב אחד לשני כשהוא מעביר פעולה?
זה הגיוני שבמקום לתמוך ולהתרכז במעביר הפעולה, שיכול להיות כל אחד ואחד מאיתנו, אנחנו נעשה כמה שאפשר בשביל להפריע?

שוב, אני לא בא בטענות לאף אחד, וגם אני חלק מהבלאגן, אבל ההבדל הוא שאני הראשון, ואולי היחידי, שזה הפריע לו במצב כזה שהוא מוציא את כל הלכלוך בפומבי. כי כרגע, יש כתם גדול על קבוצת שיבי, כתם גדול שבולט ויבלוט עד שאנחנו נעשה שינוי.

"שיבי שולטים!!" "שיבי הקבוצה הכי טובה" ועוד המון מסרים אחרים, אבל איך זה, שחברה בקבוצה הכי טוב הזאת, חוזרת עצובה בגלל קבוצתה שלה?! אני באמת שלא יכול להבין.

וכבר עשינו שיחות, וכבר דיברנו, ואמרנו שנטפל בזה, ואנחנו עושים את סיבובי הריצה סביב הקן. אבל אנחנו לא מתייחסים לזה.. אז מה הטעם?

אני יכול להגיד, שאני יצאתי מאוכזב מהפעולה הראשונה,

והדבר הראשון שכל אחד מאיתנו צריך לעשות, זה להתנצל בפני שחר - על שהרס לה את הפעולה, להתנצל בפני עצמו - על שהרס לעצמו את הפעולה, והכי חשוב: להתנצל בפני הקבוצה - על ששם את החלק שלו בכתם הזה.

אז כן, קבוצת שיבי היקרה, אני מצטער שהוצאתי את כל הלכלוך החוצה, ואני מצטער אם פגעתי בכל אחד, אבל שוב -

זוהי דעתי, קבלו אותה או לא.

אוקיי!!!!!

אחרי גלישה בבלוג של אנחנו,

ראיתי את הקומונה שהם עשו לגרעין במעלה.

וחשבתי, למה ששיבי תישאר מאחור?!

אז פתחתי לנו קומונה קטנה:

http://communa.tapuz.co.il/shibby

הקומונה מיועדת לקבוצת שיבי,

ולכל חבריה משכבת החושלים שמעוניינים להצטרף!

כי שיבי צריכה דרך תקשור משלה.P:

אז מעכשיו!

לא עוד טלפונים שבורים בהעברה הודעות!

כי יש שם לוח אירועים שנמלא בכל פרט קטן!
ולא עוד דיונים פעם ב- בפעולות!

כי נוכל לדון בפורום בעיינים חשובים לנו!
ואיזה יופי!

*למען הסדר הטוב, כל זכויות היוצרים של הרעיון שייכות לקבוצת אנחנו/גרעין במעלה. אל תכעסו© (B

כן כן אנשים! זה מגיע!! באיחור של איזה חודש זה מגיע!!!!!

פוסטתמונות מטיול בוגרת 2007!!!!!!

ככה נתחיל בלולי היפה שלנו ויובל הקומונר האהוב!!

ועכשיו מצעד האנשים שלבשו את המשקפיים של רוני!!

יוגב!!

שוסטר המדריכה שלנו!!=]

דניאל שלנו!

רותם שלנו!! ושוסטר!

טוב עכשיו קבלו את רוני ונוצ'י היפות!!

דנצ'ה ולולי אחרי הלילה הסוער

בנסיעה למסלול

דור היפה מפרדסיה וניצן\קובי

מישל !!!!

כהן!

הבוקר השני!!

נועה היפה שלנו!! אוהבים אותך!!

אופיר היפה מאנחנו!! היחידה שהצליחה לשרוד איתנו 11 שעות של קונטקט!! ושאתמול היה לה יום הולדת!! אוהבים אותך!

אופיר, אני ונועה!

ועכשיו תכירו את צוות קונטקט!! ניצן אופיר נועה ואני!

בתמונה הזאת ניסו להראות באמצע משחק

פה צחקנו מהתמונה הקודמת

רותם היפה שלנו!!

יובל ואליה התחרפנו!!

הבוקר השלישי!!

זהו אנשים אוהבת!!!!!!!!! שחר=]

נ.ב חג המעלות היה מעולה!!!!!

ועד כאן מבית היוצר של שחר!

הנה התאום השני מבית משפחת פלום,

בקטע שנורא ריגש אותי שנכתב על ידי לא אחרת מאשר אליה שלנו:

כששוטטי בשביל של צער וייאוש, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ראיתי מרחוק אור קטן ואדום.

החלטתי לצעוד לכיון שלו בלי לדעת מה יש שם ובלי לדעת מה יהיה,

החלטתי לברוח מהמציאות המכוערת והכואבת ורציתי להתחיל מחדש,

לפעמים האור הזה כבה ולפעמים האור הזה היה חזק יותר מתמיד,

כשהגעתי אליו שמתי לב שהוא נמצא על מגדל גדול ולידו יש מבנה קטן ומואר,

הלכתי למבנה הזה שנראה קצת עלוב מבחוץ וככל שהתקרבתי נשאבתי לתוך הקסם שלו,

זה הקסם שמזכיר לי את פעם, זה הקסם שמשמח אותי ועוזר לי.

התחלתי לשכוח מכל הכאבים שלי ככל שנכנסתי פנימה, וכשנכנסתי ראיתי אנשים מחייכים, עוזרים אחד לשני,

צוחקים, שרים, רוקדים ועובדים ביחד למען מטרה אחת.

ברגע שראיתי את כל זה, הבנתי שזה המקום שאני רוצה להיות בו, הרגשתי שאני רציתי גם לעזור, לחנך למען מטרה טובה,

ולהכיר אנשים חדשים שגם הם כמוני, מצאו את הקסם הזה וגם הם רוצים לעבוד ביחד.

הגעתי למקום ההוא, וישר כולם באו אליי נפתחו אליי וישר התחלתי להיות חלק מהם, כמו פעם.

כל הבוגרים שהיו שם, כבר הבינו את זה, ואמרו את זה, "זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".

ועכשיו אני מתחילה להבין שלפני תחילתה של תקופה חדשה, חוויות שיגרמו לזמנים האלה להיות חלק גדול מהזמנים הכי טובים שאי פעם יהיו לי.

חלקם קשים, חלקם כל כך מדהימים.

מצאתי את המקום שבו עובדים קשה, נהנים ומוצאים חברים אמיתיים שהם כמו אחים שלך, שמכירים אותך,

שאתה מספר להם כל מה שאתה רוצה והם מקשיבים ועוזרים, שמוכנים לעשות ה-כ-ל בשבילך.

לעבודה, להגנה ולשלום

עלו והגשימו.

אליה, שיחקת אותה.