זוהי דעתי, קבלו אותה או לא.[כל אחד שמחשיב את עצמו חבר בקבוצת שיבי, מחוייב לקרוא עד סוף הפוסט, או שהקבוצה לא שווה את הטרחה לדעתו.]
אז ככה.. כאן ניצן.
היום חזרנו מיום ועדות, בו חולקנו לראשונה לועדות, ראינו מה עושה כל ועדה וכיצד היא תשפיע על הקן.
אבל אני לא רוצה להתמקד בזה, אני רוצה להתמקד בפעולה הקצרה שלפני זה.
הפעולה הזאת הועברה על ידי לא אחרת מאחותי היקרה, שחר.
האומנם?
בזמן ששחר ניסתה נואשות להחדיר טיפה מהרעיון למוחות ההיפר אקטיבים שלנו,
מישל שרה, סהר קפצץ, דור קירצץ ודודי חלם.
אני לא בא להאשים אף אחד, אני הייתי חלק מאותו בלאגן לא פחות ולא יותר.
אבל אני רוצה תשובה לשאלה אחת,
האם זה נראה לכם נכון?
לי, זה לא נראה נכון.
אני יכול להגיד לכם, שלא היה לי נעים לראות את אחותי אחרי הפעולה.
לא כאח, וכמובן שלא כחבר קבוצה.
היא הייתה עצבנית, עייפה ועם כאבי ראש.
והמילים שיצאו מפיה היו "אני בחיים לא אעביר יותר כלום לקבוצה הזאת".
אין לי באמת מה להגיד על זה.
ויש שאומרים שאני מנאייק, ואני לא מנסה להכחיש. אבל גם אני לא אוהב לראות אדם קרוב במצב כזה.
ככה זה צריך להיות? אנחנו? קבוצה שטוענת שהיא מגובשת כמו משפחה קטנה, אוהבת כל אחד ואחד בתוכה,
אבל מה הטעם באהבה הזאת, אם כל מה שהיא עושה לך זה כאב ראש?
זה הגיוני שאנחנו לא נוכל להקשיב אחד לשני כשהוא מעביר פעולה?
זה הגיוני שבמקום לתמוך ולהתרכז במעביר הפעולה, שיכול להיות כל אחד ואחד מאיתנו, אנחנו נעשה כמה שאפשר בשביל להפריע?
שוב, אני לא בא בטענות לאף אחד, וגם אני חלק מהבלאגן, אבל ההבדל הוא שאני הראשון, ואולי היחידי, שזה הפריע לו במצב כזה שהוא מוציא את כל הלכלוך בפומבי. כי כרגע, יש כתם גדול על קבוצת שיבי, כתם גדול שבולט ויבלוט עד שאנחנו נעשה שינוי.
"שיבי שולטים!!" "שיבי הקבוצה הכי טובה" ועוד המון מסרים אחרים, אבל איך זה, שחברה בקבוצה הכי טוב הזאת, חוזרת עצובה בגלל קבוצתה שלה?! אני באמת שלא יכול להבין.
וכבר עשינו שיחות, וכבר דיברנו, ואמרנו שנטפל בזה, ואנחנו עושים את סיבובי הריצה סביב הקן. אבל אנחנו לא מתייחסים לזה.. אז מה הטעם?
אני יכול להגיד, שאני יצאתי מאוכזב מהפעולה הראשונה,
והדבר הראשון שכל אחד מאיתנו צריך לעשות, זה להתנצל בפני שחר - על שהרס לה את הפעולה, להתנצל בפני עצמו - על שהרס לעצמו את הפעולה, והכי חשוב: להתנצל בפני הקבוצה - על ששם את החלק שלו בכתם הזה.
אז כן, קבוצת שיבי היקרה, אני מצטער שהוצאתי את כל הלכלוך החוצה, ואני מצטער אם פגעתי בכל אחד, אבל שוב -
זוהי דעתי, קבלו אותה או לא.