כל כך נמאס לי להיות לבד. עולות לי דמעות בעיניים רק כשאני חושבת על זה שאני לבד, על זה שאני מרגישה לבד, על זה שאני אשאר לבד. בעיקר עולות לי דמעות על הפספוס הזה, כי מי לעזאזל גרם לי לאהוב בחור שחוזר לגור באילת שבועיים לפני שהוא עושה את זה? איך זה קרה לי? לי? נמאס לי לבכות, נמאס לי לחכות, נמאס לי להתאכזב, נמאס לי להרגיש כאב. אם אני חותכת אותו מהחיים שלי זה יכאב הרבה יותר עכשיו, אבל יהיה טוב יותר לטווח הארוך. אם אני לא חותכת אותו אני ממשיכה לסבול/להנות עוד תקופה עד שזה יתמסמס וימות, אבל התקוות שלי ישארו.
לא יודעת למה זה נופל עלי עכשיו...עברו כבר כמעט חודשיים...פאק...חודשיים....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sweet Fantasy
