חשוב, תקראו.
כן, הבנתי משהו,
חשוב מאד,
ומתי זה היה, בלילה, החושך, כשהייתי לבד,
שהיה לי סוף סוף זמן לחשוב, מה עשיתי, מה אעשה, מה יש לי, מה אין , מחשוב של היום שעבר .
ובזמן שאני חושבת לי,
אני מבינה מהו אושר באמת,
אני מבינה שאנחנו, כל הילדים שיש להםמחשב בבית, אוכל במקרר, מיטה חמה, קורת גג, ומשפחה וחברים, הם אנשים מאושרים.
אלה צרכים בסיסיים של אנשים , חוץ מהמחשב, לנו יש גם מותרות : טלוויזיה, פלאפון, מדיח כלים, מכונת כביסה יש אנשים שלא, אין להם את הדברים האלה.
הבנתי שאנחנו חיים בעולם טוב,
ושמי שהופך אותו לעיתים לרע יותר הוא אנחנו,
הבנתי שאם כל אחד ישתל להיות בסדר, ישתדל לא להרוס לאחרים,
העולם שלנו, המקום שבו אנו חיים יהיה יותר טוב,
אם זה בבית, אם זה בבית ספר , אם זה בעבודה,
כלל לא משנה היכן.
הבנתי, שאנחנו פשוט צריכים להעריך,
ומי שלא מעריך, פשוט לא מגיע לו לקבל,
כי לא, לא כולנו מעריכים שיש להם ארון מפוצץ בבגדים,
שרובו קנו לנו ההורים ולא אנחנו,
נכון, אנחנו בחרנו אבל הם אלה שעבדו קשה כדי שנוכל לקנות את הבגדים האלה.
ולא, זה ממש ממש לא צריך להיות מובן מאליו ,
כי הם ההורים הם חייבים,
הם לא, כ"כ לא.
הבנתי שאם הייתי יכולה לבקש שתי משאלות הייתי מבקשת את הדברים הבאים :
* שהאנשים כולם, יהיו בריאים, מאושרים, אפילו באמת מעט עשירים (לא במובן של החמדנות, לפעמים זה שאתה נחמד לא מספיק)
* שהאנשים ילמדו להעריך, שילמדו לתת, כי כשנותנים גם מקבלים.
או יותא פשוט, הייתי מבקשת עזרה הדדית,
כי אז, כשיש עזרה, יש שיתף פעולה, יש הערכה כי פתאום מבינים שזה יכול לעזור במשהו אחד וזה באחר, יש נתינה, עצם העזרה, וגם מקבלים חזרה עזרה, אנשים יהיו מוקפים אנשים, חברים, משפחה אוהבת, יהיו מאושרים.
בריאים ועשירים זה כבר נושא אחר.
הכל, בידינו,
הכל בחירה שלנו,
אם נחליט שיהיה רע - כך יהיה.
אם נחליט שיהיה טוב - כך יהיה.
אם נחליט שאנחנו משתנים כי כל בן-אדם שני בא ושופט אותנו,
אנשים ימשיכו לשפוט, כי יראו שזה עוזר, שאנחנו משתנים, שהם מצליחים לגרום לנו להשתנות.
אבל אם לא נשתנה, ולא יהיה אכפת לנו מה חושבים עלינו,
אנחנו ניהיה עצמנו,
כל אחד האני האמיתי שלו,
ולא יתחבר עם זה או זה בגלל יופי, או מעמד,
אלה רק בגלל אופי,
הצביעות הייתה יורדת,
והחברה הייתה טובה יותר.
אם היינו יותר אופטימים,
היינו מבינים שלא מכל דבר צריך להתבאס,
כי מה בסך הכל לא יצאנו עם חברים,
לא אכלנו גלידה,
תמיד יש פעם הבאה.
אם ניקח הכל בסבבה,
אוקי,
הפעם לא,
אבל החברים יצאו גם שבוע הבא ואז נצא איתם,
גלידה נאכל עוד יומיים,
לא נכנס לדיכאון בגלל שהעליבו או הציקו,
נעביר הלאה,
מה שנרצה לשמוע, נשמע,
מה שלא לא .. ( אבל במוצן הטוב, לקבל מחמאות לנפנף הצקות , לא להתעלם מאנשים )
החיים שלנו יהיו הרבה הרבה יותר יפים .
את השיר תתארו לכם של שלמה ארצי אתם מכרים ?
אם לא הנה כאן בית .
רציתי לשים את הכל השיר אבל זה יותר מידי.
מי שלא מכיר, שיקרא את המילים שלו איפה שהוא כי אחרת לא יבין.
"תתארו לכם עולם יפה
פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים
ומעל גגות, הכוכבים
והזמן עובר בלי פחד
ואני הולך לפגוש אותה בגן העדן.."
למרות שזה כאן חלק קטן השיר,
אני חושבת שאם קצת מאמץ,
העולם יראה ככה.
עולם יפה .
ואז, זה כבר לא יהיה בגדר חלום,
בגדר תיאור,
זאת תיהיה המצאיות.
לא תארתי שיצא פוסט כזה ארוך,
חשבתי כמה מילים, וזהו ..
אבל יצא, המילים נשפכו, והדף התמלא.
פוסט קצת שנראה לי מין נאום,
כזה כמו של מורות,
אבל לא,
זהו פוסט של ילדה בגליכם,
של מה שהיא חושבת,
פוסט שלדעתי שווה קריאה.
ומי שהגיע וקרא עד לכאן פשוט, כבוד.
שחר .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
