רק עכשיו זה נקלט ,
אחרי חודשים או שלושה ,
המרחק הזה ,
שכבר לא ראים אותך יום יום ,
שאין למי לברוח לספר ל כל ,
לפעמים גם לעזור לו .
לדבר איתו בטלפון .
ואני זוכרת פעם אחת במיוחד ,
כשאת היית בבית ואני בחזרות לשורשים.
את חסרה כל כך ,
כל מילה, כל משפט ,
כל ריח , כל תנועה ,
ובעיקר כל חיבוק וחיוך .
זה מדהים שאחרי הכרות של ש נ ה ,
לקחו לי אותך לשלוש שנים.
זה מדהים שבהכרות של שנה ,
התחברתי כל כך לבאדם ,
בלי לראות אותו לפני כן .
זה מדהים שבהכרות של שנה ,
גיליתי אוצר, חברה אמיתית ,
שלמצוא כזאת לוקח ככ' הרבה זמן .
אבל שכבר מוצאים , ישר מבינים .
פתאום העיניים מתנפחות ,
ומחזיקות דמעות ,
הגרון נחנק ,
אני יודעת שלא כדי לבכות ,
כי צריך להיות אופטימים ,
לשמוח שככה אנחנו שומרות על קשר
גם במרחק הזה .
אבל זה כל כך קשה .
אני לעולם לא אשכח ,
את אותו היום הזה ,
שהגעת לביתספר בוכה,
והתחלת לספר לכולם ,
במילים אני לא טובה,
אבל בכתב ..
אפר להגיד אז פשוט הלכתי וכתבתי .
מכתב ארוך .
שני עמדים בלי רווחים .
ביקשתי שתקראי לבד,
עלית וקראת במדרגות שליד חדר מוזיקה,
חזרת בוכה עוד יותר .
ידעתי שאסור לי לבכות ,
להשאר חזקה בשבילך .
והצלחתי.
וגם עברנו את זה ,
ביחד .
ועכשיו טוב , לך ולי .
אבל היה עוד הרבה הרבה יותר טוב,
אם היית כאן איתי .
דרור , אני מתגעגעת כמו שבחיים לא חשבתי שאוכל להתגעגע לבנאדם.
אני אוהבת אותך ככ' .
-
ואתם ? אולי זה נראה קשה מידי , אולי אתם חושבים שהגזמתי,
אבל אין דבר חזק מגעגוע לחברות אמיתית .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
