קמתי מוקדם היום. שעה לפני שתכננתי לקום.
בהתחלה קצת התעצבנתי על זה אבל אז ניצלתי את זה להיות רגע בשקט עם עצמי לפני שכל הבלגן של השבוע מתחיל, והרעשים הבאים יחד איתו.
אז הכנתי כוס קפה וישבתי. קצת דיברתי עם עצמי לגבי כל התקופה האחרונה שאני עוברת, וניסיתי לעודד את עצמי שבסוף- גם לי יהיה טוב. כי חייב.
ואז נכנסתי לאיזה פוסט בפייסבוק של מישהו, שמספר על כך שלמרות שהיותו צולע בשני רגליו, הוא לא מאבד את האמונה לגבי עתידו ולא מאבד לרגע אחד גם את ערכו, ומסיים כל יום בחיוך.
אתמול, במסיבת רווקות של חברה שלי יצא לי לדבר גם עם איזו מישהי שם, שאמרה שהיא אחרי פרידה. אני ישר כמובן ניצלתי את ההזדמנות לקפוץ ולהגיד שגם אני, ו-"שתינו באותה הסירה". לאחר מכן התברר לי שהיא בכלל מתגרשת, אחרי שנה של נישואים.
רציתי לקבור את עצמי באותו הרגע.
ועכשיו בדיוק נפלה עלי ההבנה הזאת, עד כמה אני מרחמת על עצמי מבלי שאני באמת צריכה. מתפלשת במקום הקורבני והמגעיל הזה של "אוי אני בת 29 ואין לי זוגיות כמו שאר הבנות וכנראה אשאר רווקה לנצח"
מה, זה עושה לי טוב? עושה לי טוב לגרד את הפצעים? עושה לי טוב לבכות בצד בפינה?
אני לא מאמינה שאני עד כדי כך מורידה לעצמי את הערך רק בגלל שהיה משהו, שאומנם ראיתי את הפוטנציאל שלו לטווח הארוך, הכל טוב ויפה, אבל- בואו נעמיד דברים על דיוקם. בסך הכל מישהו שהיה *חודשיים*, והתגברתי על פרידות ארוכות וקשות יותר.
ובכלל, למה שזה יוריד לי את הערך?
אני בריאה פיזית, אני בריאה נפשית, אני פאקינג גם נראית לא רע בכלל, יש שיאמרו שגם בזה אני מעריכה את עצמי מעט מידי, ויש בי המון טוב לתת, והרבה אהבה להפיץ.
ואם אותו בחור מעדיף לא להיות איתי בגלל איזה חלום מוזר שחלם, או בגלל תקופה מוזרה שהוא עובר, שבחיי הייתי גם מחזיקה לו את היד ברגעים האלה ועוברת את זה איתו ביחד אם זה מה שהיה צריך, כי מי כמוני יודעת על פחדים, וחרדות, וקשיים וסרטים ...לא רק מתוקף היותי אשת טיפול אלא גם מתוך זה שיש בי את זה גם- אז הייתי יכולה להיות שם לצידו.
אבל אם באמת הוא לא מעוניין בזה, אז יהיה מישהו אחר שכן מעוניין, ואולי זה מחכה לי מעבר לפינה ואולי באמת העולם יביא איתו משהו אחר טוב יותר. כי אין סיבה שלא. רציתי לכתוב כי "מגיע לי" או כי "אני שווה את זה"
אבל זה לא קשור, כי זה לא פרס שמקבלים על משהו טוב שאתה עושה, זה לא שניצחתי בתחרות.
זה כי פשוט ככה. כי יבוא, בלי שום סיבה מיוחדת שנראית לעין. כי פשוט יהיה לי טוב.
תיהיה לי אהבה. אבל קודם- צריכה לאהוב גם את עצמי.
וככה אני פותחת את השבוע.
באהבה עצמית 3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
