השעה 11 בערב, וזה יום שבת משעמם. אמא אומרת לי להתקלח, וגרגיר אבק מטריד את המנוחה של העין שלי.
השעה 11 וחצי, הגרגיר אבק שנאבקתי בו בשעה וחצי האחרונה מסרב לצאת לי מהעין, ואמא שלי מודיעה לי להיכנס למכונית.
בשעה 12 כבר הגענו לבית החולים לניאדו, רק כדי לגלות שאין להם רופאי עיניים ושאנחנו צריכות לנסוע עד כפר סבא.
בשעה 12 ו-40 דק' הגענו לבית החולים בכפר סבא. היה נורא קר, וריק בצורה מפחידה. להסתובב במסדרונות ירוקים וארוכים בבית חולים ענק ושומם גם לא במיוחד תרם לאווירה. [טוב האמת היא שדי התלהבתי מזה, וכל הזמן חפרתי לאמא שלי שזה כמו סרט אימה].
בסוף הגענו למחלקת ילדים [הייתה נורא צבעונית, במיוחד ביחס לבית חולים, ונראתה כמו מועדון נורא מוזר], במחלקת ילדים הפנו אותנו למחלקת עיניים, עוד הליכה במסדרונות הארוכים, וסוף סוף מצאתי רופאת עיניים.
[שסיפרה לנו בהתלהבות שהיא בדיוק ניתחה גופה כדי להוציא את הקרנית שלה, שזה בכלל עזר לאווירה].
לקח לרופאה בדיוק שתי שניות להוציא לי את הגרגיר מהעין [ברגע שהפסקתי להבהל כל פעם שהיא ניסתה לגעת לי בעין, והתגברתי על הבחילה מזה שהיא הפכה לי את העפעף], ויצאתי רק עם שריטה לקרנית.
וכן, מסתבר שאני לא היחידה שבאה כי נתקע לה גרגיר חול בעין, ומסתבר שאני לא סתם מפונקת וזה גם יכול להיות מסוכן! O:
בשעה 1 וחצי כבר היינו בדרך הביתה [שותות שוקו 
].
והמסקנה מכל הסיפור? בתי חולים בלילה זה אחד הדברים המגניבים [הרגשתי כמו בסרט אימה זול: מסדרונות ארוכים וירוקים, קר, ריק, אחיות עצבנית ורופאה ערבייה שהרגע ניתחה גופה.]
_
עריכה:
אוי ואבוי, יש לי בלוג פריקאצה.
_
עריכה 2:
אוי ואבוי, יש לי בלוג פריקאצה - ואני מתלהבת מזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
