בחודש האחרון התחלתי ללכת בימי חמישי למסיבת דאבסטפ בפאב פה בסביבה..באמת אחלה של מקום,עם אחלה של אווירה ואחלה של אנשים.
והוא תפס לי את העין.לא יודעת למה,אבל הוא ספציפית מבין כל הגברים שהיו שם,תפס לי את העין
והוא תפס אותי מסתכלת עליו כמה פעמים,ואני תפסתי אותו מסתכל עליי,אבל בסופו של ערב,הוא נכנס לאוטו עם החברים שלו,ואני נותרתי ללא ידיעה מי הבן אדם ומה שמו בישראל.
עברו הימים ואני לא שכחתי מהבחור,אבל גם לא נזכרתי בו יותר מידי.אולי רק בהליכה הבייתה עם חברה שלי,כשאמרתי לה 'ראית איזה חתיך ההוא?' שכמובן היא לא זכרה מכמות הסטלה שלה[אני חייבת להתחיל לגרום לה להפסיק לשתות]
ואז העלו תמונות מהמסיבה,ונתפסו לי בעין 2 תמונות שלו.ואז נזכרתי למה כ"כ נדלקתי!כזה חתיך,מסתורי..אנערף..אבל זו הייתה דרך ללא מוצא,כי לא היה תיוג..
עבר שבוע ואני נזכרתי בתמונה ההיא.רציתי להעיף בה מבט,עוד מבט אחד,כי הרי ברור שאני לא אראה את הבנאדם שוב.וכבר היה תיוג,עשיתי לייק ונכנסתי לפרופיל שלו,לראות מי הוא ומה הוא.0 חברים משותפים,הו יופי,לא יראה מוזר בכלל אם אני יוסיף אותו.
הגיע היום של המסיבה,ואני אם לומר את האמת..לא תיארתי לעצמי שאני יראה אותו.קיוותי,אבל לא יותר מידי.
נכנסו למסיבה די מאוחר,ב1 וחצי,והוא לא היה נראה באופק.כבר הבנתי שאת הבנאדם,אני לא יראה יותר,ואת הסיכוי שלי,הפסדתי.
עוד 2 חברות הגיעו,ואנחנו רקדנו..אני מסתכלת משמאלי ורואה אותו,במלוא יופיו,רוקד ולא שם זין כאילו אין שום דבר חי ונושם מסביבו.נשבעת שהלב שלי החסיר פעימה.באמת.אמרתי לחברה שלי שזה החתיך שדיברתי עליו..
במהלך הערב,התיישבנו בצד אני והחברה לעשן סיגריה.והוא רקד ברדיוס שלנו,והסתכל.לא מעט פעמים אני חייבת להודות.אמרתי לחברה שתלך,ונתתי ל 5 דק' לגשת אליי.עברו 5 דק' והוא לא ניגש.טוב,כנראה הוא לא בקטע..
כשיצאתי החוצה,גם הוא יצא.ראיתי אותו נכנס לרכב,ומתניע.אני נשענת על רכב,והוא מחנה לידי,מסתכל משהו בפלאפון ומידי פעם מגניב מבטים.נשבעת שרציתי ללכת ולבקש ממנו טרמפ,להגיד משו,כל דבר.אבל..אני ביישנית מידי.
יום למחרת שלחתי לחברה שלי את הפרופיל שלו.לשתיהן למען האמת..אמרתי לאחת מהן שתוסיף אותו אבל היא התפדחה..בואו נקרא לה א',זה יהיה יותר מובן.באותו הערב יצאתי עם החברה,לא המתפדחת,שלה נקרא י', והיא אמרה לי פתאום 'דרך אגב הוספתי את החתיך שלך,עכשיו יש לך 2 חברים משותפים איתו' אני כולי לא הבנתי 'שניים?' ומתברר שק' גם הוסיפה אותו..ק'=החברה של י' שבאה איתה למסיבה.
כולי הייתי באקסטזה..מוות כאילו.
עברו יומיים,הוא אישר אותן אבל הן לא יצרו איתו קשר.אני קמה לפני העבודה ורואה בפייס בקשת חברות..ממנו.הלב שלי,נפל.נהייתי אדומה.באמת,עד כדי כך!ישר שלחתי לי' סמס,ושאלתי אותה מה היא עשתה,והיא אמרה שלא היא,אלא ק',דיברה איתו.
שאלתי את ק' מה נסגר ומתברר שהיא אמרה לו שיש לה חברה שנדלקה עליו,אבל היא ביישנית.הוא ביקש את הפייס שלי,היא נתנה לו,הוא נדלק,והוסיף.
בערב,הוא שלח לי הודעה לאינבוקס.אם אני יודעת מי הוא.נו איזה שאלה מפגרת,אתה ההוא שממנו אני נמסה כבר חודש בערך.מפה לשם דיברנו,ואני הלכתי לישון ואמרתי לו שנדבר למחרת.הגיע מחרת,ואני לא ידעתי מה להגיד לו..איך אני יוזמת שיחה?!
בשיחה הקודמת דיברנו על העבודה שלי,והוא סיפר לי על עבודה אחת מתוך שתיים שלו,אז אמרתי לו שאני מרגישה מנוצלת שהוא יודע יותר מידע ממני.מטופש,אבל באמת שלא היה לי מה להגיד.הוא סיפר לי מה העבודה השנייה ואני הודתי ששאלתי את זה רק כדי לא לצאת ביישנית וכדי ליזום שיחה.והוא כתגובה אמר שליזום שיחה בפייסבוק,זה לא אומץ.אם אני באמת רוצה אומץ,שאני יציע לו להיפגש.
עוד נפילת לב,הבנאדם הזה עוד יהרוג אותי.
אמרתי בסדר!אני ביישנית?!חסרת ביטחון?!לאלא.אני יראה לו מזה.הצעתי לו,ואפילו השארתי את המספר שלי.
קמתי בבוקר,באחלה הרגשה.הרגשה שאני חזקה.יצאתי להפסקה מהעבודה וקלטתי שהוא שלח לי הודעה 'בוקר טוב
' בוואטסאפ.אעעא איזה חמוד!דיברנו,וקבענו לאותו היום[חמישי]להיפגש.הוא אמר שהוא בסטאנד ביי עד 11[הוא ברמן]ושאם הוא לא יעבוד,ניפגש.אמרתי זורם
ב11 כבר קיבלתי הודעה,'אז מה עושים :) ' והוחלט פה אחד-ים ומשם נזרום.
בקיצור הוא בא לאסוף אותי,ישבנו בים ובמשך 4 שעות רק צוחקים.לא נשיקות לא כלום,פשוט..צוחקים.מתברר שהוא שם עליי עין,בדיוק כמו שאני שמתי עליו.קטע.בכל פעם שהוא התקרב קצת אליי,הלב שלי החסיר פעימה.כבר אמרתי שהוא יהרוג אותי יום אחד?
ואז התנשקנו.האמת שלא רציתי.רציתי שיהיה מסתורין אבל..לא יכלתי לשלוט בעצמי.ואז מצאנו את עצמנו,כעבור שעה,עדיין מתנשקים.זה היה..הזוי..בלי הפסקה בלי 'לא נעים' או שתיקה של אחרי..פשוט..מתנשקים וברגע שנגמר פשוט מחייכים וצוחקים.ועושים הפסקת סיגריה.
החזיר אותי הבייתה ושלח סמס כשהוא הגיע הבייתה לילה טוב.ומכיוון שהוא נסע בבוקר לטבריה,אמרתי שנדבר כשהוא יחזור.
השישי עבר במחשבות עליו.באמת.למרות כל הבחורים שמסביב,רק מחשבות עליו.וכנ"ל גם השבת.בצאת השבת שלחתי לו הודעה איך היה בטבריה,אבל במקום עבודה שלי,אין קליטה.ואני מצאתי את עצמי אוכלת את הלב,כי הוא לא ענה.כל המשמרת הייתה על הפנים.הייתי על הפנים.חסרת ביטחון בצורה מגעילה.הרגשתי כ"כ מטומטמת שחשבתי שהיה לנו טוב,ומתברר שלא.
אמרתי לעצמי שברור,כי אני בת 18 וחצי והוא,בן 24.למרות שהוא אמר בדייט שהוא לא נפגש עם מתחת לגיל 20,ואיתי הוא הרגיש שהוא חייב אנערף,חשבתי לעצמי שאולי אני לא מספיק יפה,לא מספיק מושכת,לא מנשקת טוב,אולי מצא מישי אחרת..אנערף!
יצאתי להפסקת סיגריה,שבוזה.
שלחתי סמס לחברות,ששלחתי לו הודעה והוא לא ענה.בשנייה ששלחתי את ההודעה,האווטסאפ עלה.הוא ענה.אחרי 5 דק',ובגלל שאצלי אין קליטה לא ראיתי.הייתי מאושרת,באקסטזה שוב.ועוד נפילת לב.
תאכלס אני כותבת את כל זה,כי אין לי למי לספר.לחברות שלי כבר דיי נמאס לשמוע עליו,ובצדק..אז כאן,אני פורקת.
זה פשוט..חוסר ביטחון,בנאדם בן 24,שעבר הרבה,נראה טוב,וגם ברמן,ובנינו,היה עם משהו כמו 35 בנות.והיה משמע שכב.למה שהוא ירצה מישהי כמוני?
ואני לא יודעת מה הוא עושה לי,אני לא יודעת למה אני כ"כ רוצה אותו,אני פשוט יודעת שהבנאדם יכול להקנות לי הכי ביטחון עצמי שבעולם,ושנייה אחרי זה הכי חוסר ביטחון שקיים.ואני תוהה לעצמי,זה אומר שהבנאדם לא טוב בשבילי,או שאני לא טובה בשביל עצמי?
לא היום הטוב בחיי,אבל מתגברים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~DoRi~
