No Feeling=No Pain

בזמן האחרון אני חסרת ביטחון.

לאחרונה הצלחתי,בקלות רבה כמעט מידי הייתי אומרת,להרחיק את כל הגברים שסובבים סביבי.

עם חלקם זה היה פשוט ניתוק קשר,ושלא נדבר על אי ניסיון החזרת הקשר,מצידם

עם חלקם זה היה פשוט להתנהג מגעיל ומלוכלך כדי שיבינו שאני לא בנאדם שרצוי להיות בקרבתו

יש המון דברים שאני עושה בכוונה שמזיקים לי,אבל אני באמת לא חושבת שזה אחד מהם..

בלי הגברים מסביב אני אולי חסרת ביטחון,אבל אני מרגישה יותר..נושמת?זה משפט מוזר אבל זה הכי טוב שאני יכולה למצוא

אני כבר לא מוצאת את עצמי בציפייה לשמוע את הצלצול של הטלפון,אני כבר לא מתרגשת ממשמע קול סמס,אני לא רואה את עצמי בעצמי הלילה שוכבת וחושבת,זה מוריד ממני הרבה לחץ.נותן לי אוויר

מצד שני יש לזה את המגרעות של זה,מין הסתם..

את לא ערה בלילה במחשבות של 'מה יהיה',אבל בהחלט שאם את רגילה לכפיות,או שהראש שלך עולה ויורד בדיוק בקצב הנשימות של בן זוגך,כי מה לעשות-יש להם חזה מוצק-וזה נוח[!],פתאום לישון לבד,זו לא אטרציה מי יודע מה מדהימה..בסופו של הלילה את מוצאת את עצמך בכפיות עם הכרית או הכלב.או במקרה הכי גרוע,עם אימא.

שלא תיהיה פה מחשבה מוטעת,אני לא מרחמת על עצמי.בכלל.אבל לא טוב היות האדם לבדו.או משהו כזה..

אבל עדיף לבד מאשר בסביבת בני זונות מוצצי דם ואוויר שמוציאים מילים מהפה כאילו שום דבר אינו נשמע,כלבים מזורגגים שחושבים על עצמם ו..אוי..לרגע חשבתי כאילו הגזמתי.בקיצור-אפסים.

אל תטעו,לא כולם.אני לא מכלילה חלילה..אבל איכשו יוצא שכל גבר שאני נופלת עליו[או שהוא נופל עליי לחילופין]הוא אחד כזה!אני תוהה לעצמי,האם אלה בתי זיקוק שמזהמים פה את האוויר וכך,גם את הגברים.

אין לי שנאה כלפי גברים,בכלל לא.אין לי תסביך אבא,נראלי,וגם אפעם לא נאנסתי/הוכתי/כל סיפור עצוב אחר.לא.לא הייתי אומרת גם ששברו לי את הלב,כי זה כבר לא כואב!

אפשרי הדבר שזה בגלל היותי צעירה ולא מבינה כלום מחיי,עוד פישרית שמדברת לאוויר.אפשרי!אבל היי,אפשרי גם שזו רק תקופה.סתם חרא תקופה.

אני רוצה להבהיר,שחיי רחוקים מלהיות סובבים סביב גברים.זה נראה ככה לפי הבלוג,זה ברור,כי זה בערך הדבר היחידי שיש לי לשתף..אולי כי זה הדבר היחידי ששורט אותי?

אני מוצאת את עצמי לילות שלמים מחבקת את הסיגריה שמחבקת אותי,נשפכת לתוך לילה שחור ומפחיד לבדי,אחוזת כאב וריקנות,ולא כי מישהו פגע בי.הלוואי!הלוואי ומישהו היה פוגע בי עכשיו,בזה הרגע.ככה לפחות הייתי מרגישה משהו,הייתי מרגישה חיה..
פעם כדי להרגיש כאב הייתי נזכרת בעבר,כיום,אפילו זה לא מוריד דמעה מעיניי,וזה מסתכל אותי.זה מסתכל,והורג אותי.
הורג אותי שעד לפני חודש וחצי היה לי שותף במיטה,שהיה בלילה אומר לי לילה טוב ומנשק אותי,שהיה מחבק אותי ושומר עליי,ובבוקר היה מלטף את פניי.הורג אותי שעבר חודש וחצי וכל זה נעלם.

וכמה שאני מאשימה את עצמי,אני ממש לא מתחרטת.כי הוא היה עוד גבר שמדבר לאוויר,שמזיין בשכל.

ואני מחשיבה את עצמי לבנאדם שמגיע לו יותר.

אני לא בחורה מכוערת.מעטים יכולים להגיד שכן.אני לא שמנה,אף אחד לא יכול להגיד שאני שמנה.אני לא בנאדם רע,אולי קצת קר,ואולי המעטפת זה מה שגורם לאנשים לפחד ולא להתקרב.ואולי זה בעצם מה שמושך אותך,וכשהם מתחילים להכיר אותי הם מאבדים עניין?..

עריכה:

אני מרגישה צורך עז להוסיף 2 תמונות שממש אהבתי ממסיבת הדאסטפ האחרונה שהייתי בה,אז זה בדיוק מה שאני עושה :)