"לפחות אם אני אזיין, אני אזיין מאהבה".

 הפגישה הכי ארורה בחיים שלי, בחיים שלי לא נפגעתי משום בן אדם ככה.
כל האמת יצאה החוצה אבל האמת הזאת הייתה מתוצאה של כעס וכאב,

הרסת לי את כל הרושם שיצרת במשך תקופה כ''כ ארוכה. וזה כואב. 

חשבתי שהיינו באותו ראש ומסתבר שחיפשת אצלי רק דבר אחד,

כי כמו שההיא אמרה "אצל סבטה זה תמיד כמעט"..

כל הסמסים המתוקים שלך וכל השיחות והפגישות הסתמיות הובילו

רק לדבר אחד. לתת לך.

אז מה יש לי להגיד לך? אתה פשוט אפס ביחד עם כל החברים שלך,

מאחלת לך שתזיין מאהבה כמו שאתה טוען או שעזוב אל תזיין בכלל עלוב.

רק רציתי להגיד לך בלי קשר להודעה הקודמת, לפגישה המבאסת, ולשיחת הטלפון המיותרת.
שוואלה עשית בשכל. היית צריך להעיף אותי מהחיים שלך עוד ממזמן.
כמו שאמרת לא הולך בכוח אז לא הולך. היה לי טוב איתך וטוב שהיה.
איפשהו בשבוע הזה איבדנו את זה ואיכשהו הכל נפל ונפלט היום בשיחה.
דיי ציפיתי ליותר אני מודה, ציפיתי אולי לנסות לתקן את מה שלא הצליח,

וקצת נפלתי באמצע הניסיון.
תמיד היה לי איזה משהו ואחרי שחזרנו לדבר ככה עם האוהב והאוהב מלא,
והשיחות וההודעות דיי אני השלתי את עצמי על משהו לא הגיוני,
לא באלי לצאת מזה בבאסה ומטעויות לומדים, קצת נפגעים, קצת פגועים אבל קורה.
מה שקורה - סה''כ לטובה.
אני מצטערת שהרסתי לך את הציפיות כי בתכלס אצלי זה תמיד "כמעט"
וכשזה יגיע ל"מלא" או "עד הסוף" אני אצטרך לגלות ולהבין עד כמה אני התאמצתי בשביל להצליח בזה

ולהתרגל לרעיון שוואלה זה מגיע לי. אני לא יודעת מה הפואנטה של ההודעה
ואני בכלל לא אמורה לכתוב לך כלום ולא לדבר איתך ולמחוק אותך

ולהמשיך לבכות ולשחזר את המשפט שאמרת לי,

אבל לא בוכים על חלב שנשפך..

הקש ששבר את גב הגמל מה שנקרא היה כניראה כל הקטע שסיפרת לי על פז וזה קצת הרס לי אני מודה.

אני מקווה שתבין ומקווה שיהיה לך טוב, כי מגיע לך.

אולי אני בעצם זאת שעומדת לך או עמדה לך בדרך כל הזמן הזה או שלא(?)
אבל הפואנטה היא לא בזה...

הפואנטה היא שברגע שגירשת אותי עם המשפט המחורבן הזה מהבית ההוא,

גירשת אותי מהחיים שלך בעצם ומה אני אגיד אולי זה הגיע לי בהחלט.

שיהיה לך בהצלחה בהמשך עם מי שלא תהיה, ובמה שלא תעשה. 

בסה''כ אני מאחלת לו טוב לא?