הבלוג שלי..(כן מקוריות זה לא הצד החזק שלי)

טוב קודם כל, עשינו מסיבת הפתעה לאור בשלישי בלמה!לא, לכבוד היומולדת ה-15 שלו ! =)

חח היה ממש כיף, חוץ מהקטע בהתחלה שהוא נכנס ולא שמנו לב.

דבר שנייייי- היום היה היום הראשון בבליך, טוב, ההתחלה הייתה די טראומתית.. :|

חח באנו להיכנס לטקס[אני ואור], פתאום, הם אומרים לנו לעמוד צמוד לקיר ורשמו אותנו ואת כל מי שלא בא עם תלבושת ועמדנו שם איזה רבע שעה לפחות ! חח זה היה מזה מעצבן..

בסוףף, הכניסו אותי, ואחרי כמה דקות גם את אור.. אונגרט שם קראה לי מהקהל ולקחתי כיסא וישבתי ליד עמית (:

חח כמה אנשיייייייים גאד דמט ! אנחנו 448 תלמידים בשכבה, אם אנלא טועה.

כל כך כל כך הרבה פרצופים חדשים ולא מוכרים, פקאצות, ערסים, פריקים- ממש קצת,  חננות, וגם סתם אנשים נורמלים.

בטקס, המנהל, המנהלת בית, והיועצת בית דיברו, וגם איזה אחת ממגמת מוזיקה בי"ב שרה לנו שיר חמוד =]

אח"כ, אמרו לנו ללכת ללוחות ולראת באיזה כיתה אנחנו, זה היה קצתת מפחיד, כי הם אמרו בטקס שהם ניסו לשים אותנו לפחות עם אחד מהחברים שביקשנו, ואז קצת חששתי שאולי רק שמו אותי עם אור או רק שמו אותי עם אונגרט או שבכלל לא שמו אותי עם שניהם.

בסוףף, אני רואה שם פרידמן קרן, כיתה- ט' 11 !

חח תכלס, זה נשמע כמו איזה כיתת מב"ר, אבל לא, המב"ר זה ט' 12..

ואז ראיתי שאני עם אור ועם אונגרט ונשמתי לרווחה =)

אז, עלינו לכיתות כמו שאמרו, חח חיפשנו שעהה את הכיתה ואז שנכנסנו, פתאום אנחנו קולטים שם אלףף טווילים בכיתה !

פשוט כיתת טווילים, קצת נלחצנו, "מה אנחנו עושים פה עם כל הטוולים האלה?!"

ואז לאט לאט הכיתה התמלאה, חח ומה מסתבר? ששני הבנים שישבו בשולחן לפנינו , ישבו ממש לידנו במשחק כדורגל שאני ואור הלכנו (:

חח החלטתי שכשיהיה לנו משעמם- נכפכף אותם =] חח בגלל שהם יושבים לפנינו בשולחן..

ומסתבר שהכיתה שלנו הוא כיתה מעורבת של אנשים שמתעסקים בספורט ושל אנשים שלא- ואני אחת מהם..

חח ובגלל זה היה כל כך הרבה טווילים..

ואז , נכנס המחנךךך שלנו לכיתה, חח כולנו עמדנו, [מתסבר שצריך שם לעמוד כשמורה נכנס ], הוא ממש נחמד, ועשה לנו משחק הכרות כזה , שאחרי המשחק דווקא היינו מרוצים מאוד מהכיתה שלנו, מסתבר שיש אחלה ילדים..

המשחק הוא, שהוא מפזר פתקים על הריצפה שכתובים בהם פתגמים, ובעצם כל פתק הוא חצי פתגם, אז צריך למצוא את הילד עם החצי השני של הפתגם, ולשבת לדבר איתו דקה אחד מול השני..

חח עשינו איזה 10 סיבובים שמתוכם יצא לי לדבר רקק עם בנים, חוץ מפעם אחת שיצאה לי בת גם..

והוא כתב לנו על הלוח על מה לדבר:

-שם פרטי+שם משפחה

-איפה למדת

-מה עשית בחופש

-תחביבים

וכל מני כאלה..

אז השיחות סה"כ זרמו אחלה והיה ממש נחמד..

אחרי זה, שיחררו אותנו, הלכנו לקפיטריה ואחרי זה ליווינו את אור לתחנת אוטובוס..

היה ממש אחלה של יום, חוץ מההתחלה הנוראיתתת שעשו לנו בגלל שלא באנו עם תלבושת..

ואגב היה כל כך חםםםםםםםםם בחיים שלי לא היה לי כזה חם, איך שבאתי הביתה דפקתי את המקלחת של החיים :]

*מחכה כבר ליום ראשון*...

אתמולללל הייתי עם אמא במשחק של מכבי תל אביב מול מכבי פתח תקווה..

חח לבשתי גופיה צהובה ((;

וואלה היה כיףף! קודם כל, היינו על הדשא וזה, והיה מלא מצלמות, עיתונאים, שחקנים..

חח ונראה לי שבחיים לא יצא לי להיות על דשא של איצטדיון כדורגל.

לחצתי ידיים למלא אנשים, והיה נחמד לשבת ביציע כבוד,

לפחות שם לא היה כמעט קללות, גרעינים, סיגריות וערסים ,

והיה גם חדר אוכל נחמד במחצית ,

למרות שלא אכלתי כלום חוץ מחצי פיתה [:

היה משחק די מעניין וגם היה כיף לצפות בו,

למרות שהפסדנו 3:2.. אבל חפיף =]

ואז פתאום באמצע המשחק, אני קולטת שהמצלמה מכוונת אלינו,

חח התחלתי קצת להילחץ ולא ידעתי אם באמת זה צילם אותנו או לא..

אחרי שהמשחק נגמר,  התקשרתי לאבא שראה תמשחק בטלויזיה,

ומסתבררר, שבאמת ראו אותנו !! כמה פעמים, וכמה שניות ! חח ואיזה

באסה זה שאין בדרך כלל שידורים חוזרים של משחקים,

אני מאוד מאוד מקווה שיהיהההה אני חייבת לראות את זהה !

דבר שנייי -תגובות-

נמאס לי כבר מזה, שאם אני כותבת משהו אישי שלי,

או משהו שעשיתי וכאלה, [כמעט] אפחד לא מוצא לנכון להגיב לי !

מה הקטע שלכם אה? -תגובות ל=א עולות כסף!!!!

מה כל כך קשה להגיב ?!

וכל אחד שכותב, מצפה ורוצה שיגיבו לו,

וזה מאוד מבאס שכותבים פוסט ואין שום תגובה מסכנה.

תגובה- בסך הכל לכתוב כמה מילים וזהו ! כל כך קשה? ...

-תגיבו, חח חסר לכם שלא (: -

החופש הולך להיגמר בעוד קצת זמן..

ועוד פחות משבוע , מגיע היום הראשון בבליך.  :(:     זה הסמיילי הכי מתאים לאיך שאני מרגישה.

האמת? אני בכלל לא יודעת אם להיות שמחה/עצובה/לחוצה/רגועה/בציפיות/בחששות...

אין לי מושג בכלל מה אני צריכה להרגיש עכשיו..

-מצד אחד, החופש החמוד שלי נגמר, ועכשיו חוזרים ללימודים, חוזרים לקום כל יום ב7 בבוקר :|||||||||, חוזרים ללמוד ולחרוש, וואלה אין ליייי כוח לזה !

-מצד שני, זאת התחלה חדשה- תיכון !, וגם קצת מלחיצה, אבל זה דווקא די מעניין מה יקרה, ובא לי כבר שזה יגיע.

הפעם האחרונה שהייתי במצב דומה לזה , במעבר למסגרת אחרת עם ילדים אחרים, זה היה בכיתה א'..

השונה הוא, שמי בכלל ידע מהחיים שלו אז.

עכשיו זה שונה, שונה מאווד. ואני לא הכי יודעת איך להתמודד עם זה. מקווה שהכל יזרום.

וזה הרבהההההההההה יותר מלחיץ עכשיו!

עכשיו אני מגיעה לתיכון,ועם ילדים חדשים לגמרי, שאגב, לפי המסקנות שלי, מתנהגים,מתלבשים, ומדברים, שונה לאללה מהילדים בעיר שלי[גבעתיים].

אז עכשיו, אני מודעת לדברים, הכל באחריות שלי, ואני די לחוצה מזה האמת.

ברור שאני גם מצפה גם לדברים טובים ומעניינים, אבל יחד עם זה אני גם חוששת מאווד..

אני מקווה שיהיה טוב, ואני חושבת שיהיה טוב (:

אבל עדיין, אני לא יכולה שלא לחשוש מזה.. זה פאקינג מעבר ענק.

ודבר שני, החופש נגמר, זה אומר שעכשיו, הולך להיות לי מלא מלא על הראש- גם כל הקטע החברתי שדיברתי עליו, וגם בקטע הלימודי הולכים להעמיס חבל על הזמן וזה ברור לי.

רר אין לי כוח לזה עכשיו !

חח אבל מצד שני, כבר בא לי להגיע לתיכון..

אני  לא מבינה תצמי, לא יודעת בכלל מה אני מרגישה ואיך להרגיש.

אני מבולבלת לגמרי.

תעזרוו ליייייייי XD

אוקיי, יום רביעי, הלכנו: אני, אור, אונגרט, לירון, עמית ועמית לבאולינג, היה ממש ממש כיף ! חח חיכינו לעמית שעה עד שהוא בא .. "סורי, היה פקקים" .. ולמזלנו, אור ניחש את המידת נעליים שלו [42- איזה סוס !.. -אבל מתן יותר- 45 !]

ואז היה לנו ויכוח גדול אם לעשות עם ברזל או בלי[או במונחים שלי- עם גדר.. :] חח בסוף ברוב קולות- הם ניצחו.. :( ושיחקנו כמו ילדים בכיתה ב'- עם גדר ! חח ואני עשיתי שני סטרייקים חמודים - בלי עזרת הגדר ! :)

חח בסוף לא ניצחתי אבל אני ואנגרט יצאנו מקום 2 עם תוצאה חמודה של 86 .. ועמית הסוס הזה ניצח.. =O

אחר כך, הלכנו לאיילון, לטחון משהו במקדונלדס.. השמנים האלה לקחו ארוחות ורק אני הסתפקתי בצ'יפס.. [טוב נו, גם לקחתי לי עוד מלא צ'יפסים מכולם.. אבל עדיין.. אני לא שמנה כמוהם ! :]

ו.. אאזז, היה לנו התקף ילדותיות[יותר נכון להם..] והתחלנו לעלות על הקרוקדיל המסתובב או על הפילים המסתובבים או על האוטו הנע או מה שזה לא היה.. חח אבל היה כיף ! XD

ואז.. היה לנו ויכוחון קטן על ללכת לגלידת אנדרי או לא.. וכמובן שבסוף כמו שמנים אמיתיים,  הלכנו, טחנו, וחזרנו..

ואז בערך ב-1 ומשו.. אני ואונגרט ישבנו לנו קצת בגינה , וקשקשנו וריכלנו- כמו תמיד :)

המשחקקקקקק כדורגל !

והיום.. אני ואורר הלכנו למשחק של מכבי מול טורקיה- היה ממששששש ממש כיףף ומותח !!! =]

חח וגם מצחיק, "נו מה חזרנו לעידן קלינגר?.."

כמה קללות, כמה ערסים, כמה סיגריות, וכמה גרעינים..

אבל היה כיףף לאללה ! ובסוף יצא 1-1 את מי שזה מעניין, למרות שלא נראה לי שזה מעניין פה מישהו.. :)

ואחרי זה, הלכתי עם אבא למסעדה בתל אביב , וטחנתי להנאתי (:

תמונות מהבאולינג:

אונגרט חשה אימו , ואור ברקע.. ;]

והיא עוד פעם חשה אימו.. ^^

לירון ועמיתת

ממ שמנים שכמותנו.. =]

שימו לב מה התאריך.. 12/8.. זה אומר שעוד 18 יום החופש נגמרר.. :(

מצד אחד, אנלא יודעת אם להיות מבואסת , או להיות שמחה.

בינתיים, היה לי אחלה של חופש, יצאתי לבריכה, לסרטים, לבאולינג, לקניון, לתל אביב וכל מני.. חח עוד לא יצא לי כל החופש ללכת לים.. אבל חפיף, השבוע אני אלךך :) וגם הייתי בחו"ל בהתחלה, היה מש כיף. והנה אנחנו כבר כמה ימים לפני סוף החופש.

זה ממש מדהים כמה שהחודשיים האלה עוברים מהרר.. ובא לי עוד, בא לי עוד קצת ללכת לישון ולקום מאוחר, ולהיות רגועה, בלי מחויבויות, בלי שיעורים, בלי מורים, בלי בצפר, ועם מלא מלא זמן פנוי ליציאות או לשינה :)

אבל.. בחופש הזה, אני לא מבואסת לגמרי, כי אני יודעת שמיד אחריו יגיע התיכון.. שזה התחלה חדשה מכל הבחינות, שאני כבר מחכה לה המון המון זמן..

וכמו שאמרתי בפוסט הראשון על התיכון, אנלא יודעת למה לצפות.. באמת שאין לי מושג מה יהיה.. עם כזאת כמות של ילדים חדשים ובצפר שונה, פשוט אין לי מושג.. אבל אני מקווה שיהיה טוב (:

יש כמה סיבות להיות מבואסים מזה שהחופש נגמר:

1. אנשים שלא עשו כלום בחופש, רק ישנו וזהו, ועכשיו הם מבואסים מזה שהוא נגמר והם לא הספיקו לעשות כלום.

2. אנשים שעשו כל כך הרבה דברים כיפיים, וניצלו את החופש כל כך טוב שבא להם עוד, והם מבואסים מזה שהתקופה הכיפית הזאת נגמרת להם.

3.  אנשים שלא רוצים לחזור לבצפר עם כל הילדים/מורים/שיעורים שהם כל כך שונאים- כל בוקר.

4. אנשים שמפחדים מהבצפר החדש שאליו הם עוברים.

ויש גם את אלה ששמחים שהוא נגמר:

1. אנשים שמתגעגעים מאוד ללימודים ולמורים- נדיר ביותר.

2. אנשים שמתגעגעים מאוד לראות כל בוקר את כל החברים שלהם, או להפסקות..

3. אנשים שלא עושים כלום כל החופש, וכבר נמאס להם, והם רוצים איזה משהו שיעסיק אותם- כמו בצפר.

4. אנשים שניצלו את החופש טוב, ועשו הרבה דברים כיפיים, אבל הם מרגישים מסופקים אז בא להם כבר להתחיל את הבצפר בהרגשה טובה של ניצול החופש.

5. אנשים שכבר רוצים להתחיל את הבצפר החדש שאליו הם עוברים.

אז תבחרו מה העמדה שלכם לגבי החופש- מבואסים או לא ולמה.. ויהיה פוסט המשך לגבי זה.. :)

טוב אז גם הפוסט הזה הוא פוסט די ביקורתי.. והקדמה לכל העצבניים שכאן :

לא אני לא אומרת לאף אחד מה לעשות, שכל אחד יעשה מה בראשלו אני רק אומרת את דעתי.

אתם מוזמנים לקרוא..

שמתם לב.. שהנוער של היום זה ממש שונה מהנוער של פעם, וכשאני אומרת פעם אני מדברת על 10 שנים ולא יותר.

שמתם לב, שככל שעובר הזמן הדברים נעשים מוקדם יותר. דברים כמו לקיים יחסי מין, לעשן סיגריות, לעשן נרגילות, להשתכר, לקחת סמים, לבגוד, לדקור, לאנוס, לגנוב, לרצוח.

כאילו כל כמה שנים,הגיל הממוצע שעושים את הדברים האלה פשוט יורד ויורד, וזה ממש מוזר, כאילו מה עוד כמה שנים ילדים בכיתה ד' כבר יעשנו וישכבו?

ואני אישית, מכירה לא מעט ילדים שמעשנים כבר, ושמעתי אפילו על כמה שכבר שכבו, ואני בטוחה שגם אתם.

וזה כל כך לא מובן לי למה ילד בן 14 צריך כבר עכשיו להתנסות בהכל. אני חושבת שבגיל הזה כדאי רק לחשוב על כל הדברים האלה, לדמיין אותם, לדבר עליהם- ולעשות אותם בגיל קצת יותר מבוגר..

למה לעשות את כל זה בגיל כל כך צעיר? מה יוצא לכם מזה? קצת פוזה, קצת מאגניבות, אבל תכלס תחשבו על זה, מי שעושה את זה סתם הורס לעצמו ובגיל כל כך מוקדם.

והאמת שגם לא חסר ילדים הרבה יותר קטנים שכבר שוכבים או מעשנים ..

וזה פשוט חבל לא? חבל שהם ככה הורסים לעצמם תילדות.. או.. את ההתבגרות המוקדמת עם כל כך הרבה שטויות לא מועילות וחשות מדי.

וב ר ו ר שחייבים איך שהוא לחוש בגיל הזה, ולהיגרר, אי אפשר שלא, אבל לא עד כדי כך !

ואני לא מנסה להתנשאות/ לחוש עליכם, באמת שלא. כי גם אני נתקלתי במצבים כאלה של לחץ חברתי, הייתה פעם אחת שהייתי קרובה ללעשן סיגריה, אז נכון זה אולי נראה לכם לא כ ז ה ביג דיל, כולה לעשן סיגריה. אבל תאמת? זה כן.

לעשן סיגריה עם חברים בגיל 14 רק בשביל הפוזה זאת סתם טעות שלא תיתן שום דבר.

ואני שמחה שלא עשיתי את זה .

נראה לי שכל נער או נערה נתקלים במצבים כאלה של לחץ חברתי, שמצד אחד כולם אומרים לך : "נו תעשה את זה, מה אתה אפס? מה אתה חננה?" ואתה באמת בא ועושה את זה, ויוצא מאגניב.

אבל אולי לא באמת רצית לעשות את זה? אולי זה סתם היה מעשה פוזאיסטי ודפוק שעלה לך ביוקר ושתצטער עליו?

וזה לא שאני מצפה שמשהו ישתנה, זה פשוט תמיד יהיה ככה, לחץ חברתי, היגררות - למעשים דפוקים ,בגיל ההתבגרות,

כי אין מה לעשות ככה זה.

אבל רק תחשבו על זה, על כמה אנשים יכולים להפסיד רק בגלל היגררות אחת קטנה? אפילו דבר קטן כמו להיגרר לחרם על מישהו, לריב עם מישהו בגלל שמישהו אמר לך לעשות את זה.. ולהפסיד חבר.

לשתות אלכוהול, לעשן סיגריה , לעשן נרגילה, או לקחת סמים, ולהתמכר ולסכן את החיים שלך בגלל "היגררות אחת קטנה", או בשביל קצת פוזה, או בשביל לצאת מאגניב.

לשכב עם סתם מישהו שמנצל אותך, או בגיל צעיר מדי, רק בשביל הקטע וסתם להוציא לעצמך שם רע ולהרגיש רע עם עצמך .

אז ברור שכל אחד מאיתנו נגרר לפעמים, וזה טבעי, אבל רק תחשבו טוב טוב לפני שאתם עושים את זה כי זה באמת יכול לעלות לכם לפעמים ביוקר.

מקווה שלא יצאתי 'אם מודאגת' ששופטת את כולם, אני פשוט אומרת מה שאני מרגישה בתור מישי בת 14..