**זהירות פוסט חופר וכבד במיוחד**
איזה דבר זה הא. מצברוח.
לכולנו יש. ולכולנו זה מתחלף מדי פעם, יש כאלה שכל הזמן מתחלף ויש את אלה
שיודעים לשמור על מצברוח די אחיד להרבה זמן. הגיע הזמן שגם אני אדע.
המצבי רוח שלי מתחלפים כל הזמן בזמן האחרון. וזה כל כך מעצבן..
באופן כללי, אפשר לומר שממש טוב לי עכשיו. זאת אחת התקופות שלדעתי הן
אחת התקופות היותר טובות שהיו לי ונראה לי שרואים את זה עליי.
אבל אין מה לעשות יש כל הזמן ירידות ועליות. וכן זה טבעי.
אבל למה אני עושה עניין מכל ירידה קטנה? למה אני מתייחסת לזה כאילו זה סוף העולם?
אולי כי דווקא בגלל שזה אחלה תקופה, אולי דווקא בגלל זה אני "מחפשת" לפעמים, כשמשו קטן לא מסתדר לי.
אולי דווקא בגלל זה אני מחפשת את החוסר שלמות?
כנראה שזה פשוט הכל בראש שלנו. המצבי רוח האלה.
הרי מי אם לא אנחנו קובעים את איך שאנחנו נרגיש. את כמה שאנחנו נשמח/נהיה עצובים.
עם כמה שאפשר להגיד: "זה בגללו, הוא הרס לי את המצברוח, הוא עשה לי ככה וככה"
זה לא נכון ! כי בתכלס, רק אנחנו מגיבים לזה, רק אנחנו בוחרים איך להתייחס לזה.
וכנראה שההתייחסות שלנו לדברים, או התגובה שלנו לדברים היא בעצם.. המצברוח שלנו ומכאן
גם ההתנהגות לנו.
וכל אחד כמובן.. מתייחס לדברים אחרת.
פשוט צריך לדעת איך לשלוט על זה ולזכור שזאת סתם שטות שלא שווה את הירידה במצב רוח שלנו.
אתם יודעים מה הגעתי למסקנה. הרי כל כך הרבה פעמים אנשים אומרים
פאק איך הייתי רוצה לשנות את מה שקרה, לחזור לעבר ולעשות דבר אחר.
אבל לא זה לא אפשרי ואולי טוב שזה לא אפשרי.
כי כמו שאומרים מטעויות לומדים. וזה בדיוק האפשרות לשפר.
וכן אני מצטערת על משהו שעשיתי, אבל העתיד זאת האפשרות לשפר וללמוד !!
אני מבטיחה לעצמי שעוד מחר אני אגיע בגישה שונה לגמרי ובמצברוח שונה לגמרי ואתקן.
זה לא היה סופשבוע מדהים במיוחד.
דבר ראשון, הייתי חולה. דבר שני, לא הכל הסתדר כמו שרציתי, הרבה אנשים עיצבנו אותי.
אבל בתכלס, אני אולי יותר כועסת על עצמי כי אני הייתי אחראית להתנהגות שלי אחרי הכל.
אני הכי שונאת שאני זאת שגורמת למצב רוח שלי לדאוך. שאני אשמה להרגשה הרעה שיש לי.
אבל כנראה שבתכלס, זאת תמיד תהיה אני שתגרום לירידה או לעלייה במצב רוח שלי.
כי אחרי הכל, זה המצברוח שלי, ואני ורק אני שולטת עליו, עם כמה שזה כ"כ נראה לפעמים שלא.