I just closed my eyes and swung

אני צריכה לקבל אוסקר.

אני טובה בזה, לשחק כאילו אני בסדר. אפילו כשאני בוחנת את עצמי פנימה.

כי קיבלתי החלטה ולכן אני מכוונת את הגוף על אוטומט וממשיכה בתוכנית.

היא נשמעת לי הגיונית... את לפניי.

אני יודעת שהיא תוותר לעצמה. כי אי אפשר לוותר עלייך. אי אפשר לשכוח אותך.

אתן תחזרו ואני יהיה חייבת להתמודד.

אני מוכנה לזה. רציתי את זה.

לא כמו שרציתי שנחזור.

לא כמו שרציתי שנהיה בסדר.

הבטחת.

הבטחת שנעבוד על זה.

הסברת לה כמה זה לא טוב שתחזרו מכל הסיבות הנכונות.

הסברת לי איך לא התאהבת, איך זה לא אנחנו.

ואז ראית שיש אנשים שמכרכרים סביבה וישירות האגו שלך נכנס לפעולה.

אבל כל זה לא רלוונטי עכשיו.

אני יודעת שלא נועדנו.

זה לא ההחלטה שלי יקירה.

זה ההחלטה שלך ואני מכבדת אותה.

תזכרי מה שהבטחת. לא משנה מה יקרה ביניכן, זה נגמר בינינו.

לעולם לא תרמזי אפילו על רגשות לכיווני ובלבול מכל סוג.

אני רוצה שתחזרו ויהיה לך טוב.

למרות שאני יודעת שזה לא מה שהולך לקרות.

גם אם תחזרו(שאני בטוחה שיקרה ממש בקרוב), שום דבר לא השתנה בעצם.

את עדיין את והיא עדיין היא.

היא עדיין תצפה ממך למחוות רומנטיות שלא תוכלי להעניק לה.

היא עדיין תרצה לצאת עם החברים שלה גם בלעדייך וגם כשתצאו היא תיהיה קרה אלייך.

את עדיין תמשיכי לחטוף את הרגעים האלו שיהיה לך קשה, בדיוק כמו שהיה לנו יחד.

היא עדיין לא תוכל להתמודד עם זה.

לך תמיד יהיו הסתייגויות מלאכול או ג'ננות שאף אחד לא מצליח להבין והיא תמשיך לכעוס על זה'

וכשהיא תחזור להגיב ככה את תמשיכי להחזיק בפנים, 

ללכת לידה על גחלים ולא לומר כדי לשמור אותה בשקית מרשמלו ששמורה רק לה.

אבל העיקר שתיהיו יחד.

העיקר שאני אזכה להתמודד עם זה מול העיניים שלי.

העיקר שאני אוכל להמשיך הלאה, איתך בחיים שלי.

עד היומולדת שלי.

זה היעד.

עד אז לא בורחת לשום מקום אחר.

מתמודדת עם עצמי.