הלוואי והחלום שלי היה אמיתי.
יש לי כל כך הרבה מה לומר לה.
הייתי רוצה שיהיה לנו את ההזדמנות לדבר אבל אני יודעת שלא.
הייתי רוצה שאני והיא ניהיה בסדר ואולי, רק אולי גם היינו יכולות כולנו להסתדר.
אני מתכננת להיות חלק מהחיים שלך ואת רוצה שגם היא תישאר חלק מהחיים שלך וזה חשוב לי שניהיה בסדר.
אם לומר את האמת אני יודעת כמה קשה לך כשהיא סובלת.
אני יודעת שזו לא הייתה הכוונה שלך.
הסבל שלה מזכיר לך מה שתמיד חשבת על עצמך. הוא גורם לך לחשוב שאולי יש מישהי שחשובה לך שחושבת שאת אדם רע.
עשית מעשים רעים? ברור.
אבל מי לא?
בכל אופן, הייתי רוצה שהחלום הזה יהיה אמיתי.
אם הייתי צריכה לוותר על להיות איתך עכשיו כדי שתהיי איתה הייתי עושה את זה ומבקשת ממך לומר לה שאני לא רוצה אותך.
לשקר.
הייתי משקרת בשביל להישאר לידך.
את יקרה לי מכל.
חברת אמת שלי ונפש תאומה.
אבל אני עוד לא מרשה לעצמי להיפתח ובטח לא לומר לך שאני אוהבת.
אני לא בטוחה שזה ימשיך כי אני לא סומכת על זה שאת רוצה אותי.
אבל אני פה ואת פה ונחמד לי.
מרגיש לי חי.
גם אם לפעמים אבוד בין כל מה שקורה.
לפעמים אני עוצרת פתאום ובוהה בך.
תוהה לעצמי מתי זה יקרה, מתי תזכרי שאת לא מסוגלת בלעדיה שוב.
מקווה שעוד יש לי קצת זמן להרגיש אותך לפני שתלכי.
יש פעמים שאני חולמת עלינו.
עוד עשר שנים, עשרים שנה.
נשואות, עם 2-3 ילדים.
קוראות כל אחת את הספר שלה לפני השינה ואחד הילדים נכנס להתכרבל איתנו(בטח יוני, מרגיש לי שהוא יהיה מחובר אלייך).
אנחנו מחבקות אותו ומרימות את העיניים אחת לשניה, מצח נוגע במצח ואת לוחשת לי...
"אני אוהבת אותך"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Summer is gone