אני מסתכלת לך בעיניים וצריכה לעצור את עצמי מלבכות שאני יכולה,
מנשקת את שפתייך והגוש שיושב לי בגרון כמעט וחונק אותי.
כן אני צריכה לעצור את עצמי מליפול.
ליפול חזק יותר מכפי שאת מבינה.
ליפול לאהבה שלך.
הוא מתעורר, הלב הטיפשי הזה ואני רק רוצה שיחזור למקומו כי אין לו מקום יותר.
אני צריכה להיות שם כרגע בשבילך.
להיות החברה הכי טובה שלך.
אני אלחם בו כל עוד יש בי אוויר כדי לא להשבר יותר.
כן, אני מקנאה.
אבל לעזאזל, אם אני אראה אותה מדממת עכשיו על המדרכה אני אגש להציע לה עזרה.
כי היא חשובה לך.
כי לראות אותה סובלת גורם לך סבל.
אני יודעת שאת לא רוצה שאבין כמה.
אני לא מאשימה אותך עם התגובות הטיפשיות שלי.
אני אלחם בהן. אני אהיה שם.
גם בשבילך וגם בשבילה אם צריך.
אני לא אגיב לך כשהיא תשלח הודעות מלאות געגוע.
אני לא אגיב אם תחליטי לחזור אליה למרות שאת שבה ואומרת שאת לא מאוהבת בה.
אני אהיה שם.
אני אהיה חברה.
רק הזמן יאמר מה צריך לעשות.
אני לא ממהרת,
אני לא רוצה מערכת יחסים עכשיו.
אם תחליטי לפנות לדרכך עם מישהי אחרת אני אתן לך לבחור ואלווה אותך לאורך הדרך.
אנסה לבחור את דרכי שלי במקביל.
אבל לידך.
אני כבר לא אותו אדם חלש שתלוי באם תהיי איתי או לא.
וידוע לי שגם אם לא תהיי לידי אשרוד.
אך אני מעדיפה שלא.
אם את לא איתי זה יכאב, אך החיים הרחק ממך מכבידים על שתינו.
אין בכך צורך.
אני בוחרת שלא לסבול לחינם.
את שלי ואני שלך.
גם אם זה לעולם לא יתממש.
אני פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Summer is gone