כואב לי כל כך ונאמס לי להרגיש ככה.
תפסיקי לרדוף אותי.
תפסיקי להיות בכל מקום שאני פונה אליו.
הלוואי והייתי מפסיקה לרצות.
הלוואי והחלום הזה יפוג.
את לא חוזרת.
אני יודעת שלמרות שאת אומרת שאת מתגעגעת את לא חוזרת.
אני משתדלת להחזיק את עצמי שלמה.
אני מנסה לאחות את השברים.
אני מתעטפת באלי היא רוצה אותי כל כך ואולי יום אחד אני אוכל לרצות אותה חצי מכפי שהיא רוצה אותי.
אני מתמכרת לתחושה הזאת שאני חשובה למישהו.
שמישהי אחרת(גם אם זו לא את) צריכה אותי שם.
אז אני אומרת לעצמי שיהיה בסדר וכפי שנשבעתי לא להתפשר- אני לא מתפשרת על מישהי שלא תרצה אותי.
כי אם יש משהו שאני לעולם לא אוכל לעשות זה לסמוך עלייך.
אני לא סומכת עלייך שאת אוהבת, או שתישארי ובטח ובטח לא שתלחמי עליי.
אלוהים כמה שהייתי רוצה להאמין בזה שוב.
לחזור לתום שבלאהוב אותך, לתום שבשברון הלב הזה.
הייתי רוצה... שהדעמות לא ייפלו עכשיו על המקלדת.
שהלב יהיה מחוץ לגופי כדי שלא יאכל אותי מבפנים.
שמיתרי הקול שלי לא ייעלמו גם מהשתיקה שלי(משום שמבפנים אני צורחת את שמך).
הייתי רוצה לא לשנוא אותך על שלא חזרת אליי.
לא לשנוא אותך על ההבטחות שלך.
על האמונה שלך.
הייתי רוצה שלא לשנוא את עצמי על זה שאני יודעת שאת לא טובה בשבילי.
עריכה: תודה לאל לאנשים שקרובים אליי שגורמים לי לעצור ולנשום.
אתם צודקים, אני יודעת שהיא לא טובה לי.
אני לא רוצה לחזור למישהי שגרמה לי להרגיש ככה.
תודה לאל על אלי.
הלוואי והשבועיים האלה יעברו והיא תיהיה לצידי שוב.
אני צריכה להרגיש נאהבת שוב.
יכול להיות שאת צודקת, אהבה ישנה שלי, יכול להיות שאני באמת שקופה וכל מי שבא לא מצליח למלא אותי כמוך.
אבל לפחות הם לא פוגעים בי.
לפחות הן לא גורמות לי להרגיש שאני כלום.
אני מתגעגעת למי שהיית אבל את לעולם לא תוכלי להיות אותה אחת.
כלום מזה כבר לא משנה עכשיו.
אני רק צריכה לשרוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Summer is gone