כתבתי את זה הרבה לפני שהכרתי אותך אבל כאילו חזיתי את מה שעתיד לבוא.
מתאר את התחושות שהרגשתי בחצי שנה האחרונה בעיקר:
"עכשיו היא עברה שלב,
עכשיו יא עברה גם אותך.
אולי היא תבין עכשיו,
שאף פעם לא היית שלה.
הם עומדים אחת מול השני
ולא מרגישים דבר.
מה שהיה אתמול
לא יהיה גם מחר.
פעם הלב בכה,
עכשיו הוא מחייך.
פעם רצה שתבוא,
עכשיו רוצה שתלך..."
זה פעם ראשונה ואחרונה שאני ארשום פה על מה שעשית לי בסוף אוגוסט.
ניצלת את החולשה שלי נגדי, הבטחת שלא תחזרו ואמרת שגרמת לה להיפרד ממך באכזריות בגלל שאת רוצה אותי ואת לא יכולה לשקר לעצמך.
אחרי שבוע לא קל(בו חוויתי הרבה עליות ומורדות והסברתי לעצמי שזה לא אמור להיות קל כי בסופו של דבר שנתיים עברו מאז שהיינו יחד באמת ובתמים) שלחת לי הודעה שחזרתן.
ככה, פתאום, כל הדברים שאי פעם אמרת לי.
בשנה הזאת, בשנה שלפניה ובכל השנים שקדמו לכך, נהפכו לשקר אחד גדול.
את כלום, והאנשים שמסביבך אין להם אף משמעות מבחינתך מלבד מילוי.
היא המילוי לימים שלך(כדי שיהיה לך מי שיספק לך את האקשן- דיכאון, כעס, להכיר לך אנשים, להסיע אותך לכל מיני מקומות) וכשהיא לא הייתה היית צריכה מילוי אחר אז פנית אליי.
רציתי לומר לך תודה.
תודה שהפכת אותי לאדם שאני היום.
אני חזקה יותר מתמיד.
והקעקוע שלי, זה שרציתי לעשות כבר 4 חודשים, קיבל משמעות חזקה יותר.
אני יכולה לעבור הכל.
ואני יותר חזקה משאי פעם תוכלי לתאר לעצמך.
אני יותר חזקה מאשר את היית אי פעם.
לא משנה מה עברת בחיים.
תמיד היית נמושה פשוט הייתי עיוורת מכדי לראות את זה.
ועכשיו? אני מאחלת לך חיים טובים. באמת.
אני מאחלת לי את אותו הדבר ואומרת לך שבזכותך אני יודעת להעריך את עצמי יותר ולשפוט אנשים בצורה הנכונה.
אני לא שונאת אותך.
כן, פגעת בי. אבל אני מרחמת עלייך ועל האנשים שמסביבך כי את לעולם תמשיכי להתפשר והם תמיד ימשיכו להיות התפשרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Summer is gone