עבר הרבה מאוד זמן.
השנה הזאת שינתה בי כל כך הרבה. צורת החשיבה שלי, איך אני מביעה את הרגשות שלי ובכלל הגישה שלי לחיים.
היא החלה במשבר עמוק שבו איבדתי את כל מה שחשוב לי. הלב שלי נשבר לרסיסים ולא נשאר ממנו דבר.
הנסיונות להתאושש לא צלחו בעיקר כי השארת את הדלת פתוחה. נתת לי להילחם על דברים שאבדו וגרמת לי להאמין שיש לנו סיכוי.
זה קרה בספטמבר, בדצמבר ובסוף פברואר. שוב ושוב הייתן על סף פרידה וגרמת לי להאמין שהנה עוד שניה נחזור.
הודית בגלוי שהיא התפשרות, שאת לא מאוהבת, אבל לנו לא נתת צ'אנס בכלל.
עכשיו, שנה אחרי, אני קמה מהקרשים חזקה מתמיד ומבקשת שלעולם לא תחזרי.
את אהבתי הראשונה, תמיד יהיה שם משהו לא מוסבר, תמיד אני אוהב ואעריך אבל לעולם לא תיהיה לך הזכות לשבור אותי יותר.
מי שבוחר לא להיות איתי אני לא מעוניינת להיות איתו וכשבחרת את הבחירה הזאת, שנה אחרי- זה היה קשה, זה זיעזע את העולם שלי אבל מהר מאוד עמדתי על הרגליים כי לעזאזל, ידעתי את זה כל הזמן ובמודע בחרתי להתעלם מזה ולאכול את הלוקשים שהאכלת אותי.
עכשיו, פחות מחודש אחרי אני חושבת שמצאתי משהו אמיתי, משהו מדהים.
אין לי מושג איך זה קרה, זה לא היה מתוכנן בכלל אבל היא הגיעה משום מקום וסחפה אותי.
אני חושבת שאני מבינה עכשיו את המונח "אהבה ממבט ראשון".
זה מעולם לא קרה לי. לא ככה....
היא מדהימה אותי- האיכפתיות, העניין, החיוך הזה, הכנות הזאת שסוחפת אותי למקומות אחרים...
בבקשה שזה רק יימשך ככה.
וגם אם לא, אני יודעת שיש שם משהו הרבה יותר טוב עבורי.
בן אדם שרוצה אותי ולא מתפשר עליי, בן אדם שיאהב אותי ולא ישפוט אותי.