חזרתי מהטיול, שבכלל לא היה משהו. אלא להיפך. היה ממש ממש לא משהו.

נמאסו עליי כל הילדים הרגילים האלה, כל הפרחות הסתומות האלה והחושחשים המעצבנים.

שכל כך רוצים צומי, ויעשו בשביל זה הכל.

שצועקים כל הזמן עד שאתה מרגיש שיש לך הד בראש.

שמדברים שטויות ועושים בלאגן בכל מקום.

שלא יכולים לשתוק ולהקשיב.

או סתם - לשתוק.

אני שונאת אנשים. שונאת שהם מדברים איתי, או שואלים אותי דברים.

שונאת שהם בטוחים שלא יהיה לי אכפת אם הם יתיישבו לידי.

שונאת את הביטחון שלהם לעשות לי דברים מעצבנים.

שונאת אותם. אני פשוט שונאת אנשים.

אז, עם כל הדיכדיכ שקיים בי לאחרונה (והוא קיים שם. באמת.) החלטתי לשים כמה תמונות.

אני לא אעשה את זה ארוך מדי ולא מושקע. סתם, כמה תמונות.

אני אתחיל עם תמונה שתוביל להמוני *אעאעאעא*ים. מהמחנה בסוף כיתה ו'.

נכון שאני ייצור?! זה כזה, כזה.. אעאעאע! אני נראית בכיתה ג' או משהו. אמא. S:

ורק שתראו אותי עכשיו.

טוב בעצם זה גם לא ממש עכשיו.. זה לפני איזה חצי שנה.

הנה תמונות מעכשיו-עכשיו.

רואים את ההבדל?

אני אמשיך את התמונות בעריכה עוד מעט. אבל עכשיו אני הולכת.

אז מי שמתכנן להגיב, בבקשהבבקשה שיחכה עוד שעה - ואז יגיב על הכל-הכל. טוב?

המשכתי, ושמתי את כל מה שרציתי, אז אתם מוזמנים להגיב בהמוניכם. נו!

בנאמנות (סתם, אני מפלצת בוגדנית), טוליס.

היי. אני נוסעת עוד שעה בערך לטיול השנתי שלי. איכ.

ממש אין לי כוח אליו (וול, זו יכולה להיות אחת הסיבות שב..6 בבוקר אני עושה פוסט. במקום לארגן דברים אחרונים).

אני חושבת שכשאני אחזור אני אעשה פוסטתמונות. לא בטוח.

אה, ורציתי להודיע משהו:

אח שלי עשה בלוג והוא יודע את הסיסמא שלי, אז אם מישהו יקבל ממני תגובות מוזרות או סתם יהיה כתוב המון שטויות, תדעו שזה הוא - ולא אני. ואז תסלחו לי, כי זה לא אשמתי וזה לא בכוונה, ואני מצטערת אם זה מעצבן מישהו.

ואם כבר, אז אני אשאל אם מישהו פה יודע אם אני יכולה לשנות סיסמא. ואם כן, אז איך? תסבירו לי?

זהו בערך. שמתם לב לשינוי בעיצובי? נכון שזה לא משהו, אבל זה מה שאני יכולה לעשות, וזה נראה לי בסדר. אז זהו.

דוד שלי אצלנו עכשיו לשבוע. חרא. הוא, והכלב שלו. לשבוע!!!

אני יודעת שאני אשתגע, אבל למזלי אני לא אהיה עכשיו יומיים בבית. פיו.

טוליס. ביי.

אעאעאע. אתמול לנה שקלה אותנו באימון. ומדדה גובה.

והיא אמרה שההפרש בין המשקל והגובה שלי הוא אידיאלי.

אין לכם מושג איזה כיף זה לשמוע דבר כזה מלנה. כאילו מ-ה-לנה.

וויפייייייייייייייייייייייייייייייייייייי ~האפינס האפינס~

ביום ראשון אני נוסעת לטיול שנתי (ומפספסת בדיקות רפואיות ואימון ביום שני).

נקווה שיצא מזה משהו נחמד. אחרת אני אתאבד.

שמתם לב לשעות בהן אני מעדכנת לאחרונה? כאילו, 5 וחצי, 6, 6 וחצי. בבוקר. כן, זה הזמן היחיד שיש לי להיות לבדי על המחשב בלי הפרעות או עצבונים. וגם השעות היחידות בהן יש לי בכלל כוח או זמן להיות על המחשב ועוד לכתוב משהו. איזה אומללות.

ממש בא לי לשנות משהו בבלוג. את העיצוב, ובכלל, להשקיע קצת יותר ברשימות ובשטויות האלה. העיצוב שלי מוזנח ונמאס לגמרי. אבל הבעיה היא (אחת הבעיות, כמובן) שאני לא ממש יודעת לעצב. אבל אני לא רוצה לתת למישהו אחר לעצב לי, כי זה ירגיש כזה.. לא יודעת. אני רוצה לעשות את זה לבד. משמע שזה יהיה מכוער, כי אני לא יודעת לעשות את זה לבד. אבל לא נורא. זה הבלוג שלי ואף אחד שיגיד לי שהוא מכוער בטירוף לא יזיז לי (נכון?).

מצאתי תמונות מהמחנה לפני שנה. ואני נראית שם בכיתה ג' או משהו. אעאעאעאעאע. חלקן עלולות להופיע בפוסטתמונות הקרוב, אז נא להתכונן נפשית.

טוליס. מחכה למשהו.

אני יודעת שלא עדכנתי כבר.. הרבה זמן, וזה לא בגלל שלא היה לי זמן, טוב גם, אבל.. בעיקר בגלל שלא היה לי חשק. ולא היה מה לכתוב. ולא, זה לא שעכשיו יש לי מה לכתוב, פשוט ש.. אני לא רוצה להזניח יותר מדי (כי סביר להניח שבאיזשהו שלב אנשים פשוט יפסיקו להיכנס).

אז מה? לכתוב חדשות אחרונות מחיי?

הבה נעשה בנקודות:

• ביום ראשון-שני הבא יש לי טיול שנתי (כנראה שאני לא הולכת כי - ראו נקודה הבאה)
  
• באותו שבוע יש לי תחרות טסטים מהשחייה, ואין מצב שלנה [המאמנת]מסכימה לי לפספס יומיים.
  
• אתמול קניתי נעלי ספורט חדשות ורכות וספוגיות! (:
  
  
• וול, רואים שלא קרה כלום? אין לי אפילו מה לכתוב. שזה כזה קקי, כי הייתי בטוחה שרציתי לכתוב משהו.

• הבלוג שלי הופך אט-אט לאחד מבלוגי הפקאצות המפגרות שכותבות פוסטים ריקים וחסרי משמעות O:
  
• איזה באסה לי.
  
• ויש לי ספר. כאילו, סיפור. אבל הוא כבר ממש ארוך, והוא יהפוך לספר ויתפרסם בכל העולם! (נכון?)
  
  
• אני מתכננת לעשות קצת שינויים בבלוג, זתומרת, לעצב מחדש. אני אנסה לבד, ואחרי זה כנראה אפנה לאנשי מקצוע P:
  

טוב, נמאס מהנקודות.
בסך הכל אני מרגישה די טוב. זתומרת, אין לי סיבות להרגיש רע, ואני לא מרגישה כלום.. אז כנראה שזה טוב, לא?

נראה שדברים מתחילים להסתדר, האימונים נראים לי הגיוניים יותר פתאום, ואני לוקחת הכל ברוח אחרת. וזה כייף.
ד"א, אם כבר על האימונים, אז שלשום [יום חמישי] עשיתי טסט 300 [100 חתירה, 100 גב, 100 חזה] ובגלל שממש לא היה לי כוח לשחות ולא הרגשתי טוב [פיזית, זתומרת], אז שחיתי לי די בסבבה, ובזמן ששחיתי על הגב עברו לי בראש כל מיני קטעים.
קודם כל, הייתי ממש עייפה, ממש ממש, וחשבתי: "אם אני אעצום את העיניים, אני מתעלפת" ואז התחילו לרוץ לי קטעים בראש שאני מתעלפת ולנה [המאמנת] קופצת למים להוציא אותי XDXDXD וכאלה. וזה היה כזה מצחיק, וכל כך שיפר לי את המצב רוח (אבל לא עזר לשפר את התוצאה של הטסט =/ ).
חפיף, במילא ידעתי שאין לי סיכוי להשתתף בכלום חוץ מבשליחים.

אה, וביום רביעי הייתי בטומטופיכסיקה [בר-אילן] ולמדנו מערכת משוואות עם שני נעלמים, וזה כזה צ'וץ'! וזה ממש ממש מאגניב וכייף! (בחיים לא האמנתי שאני אגיד את זה על מתמטיקה =/ אבל משוואות זה באמת נסגד).

רואים שאני מאושרת? אני מאושרת.

אני מאושרת

Dont Worry Be Happy

And you WILL live for ever
because GOD helps who help himself

אני אוהבת אתכם, חיים.
ואני לא הולכת לעזוב בקרוב.