ארג, אני כ"כ שונאת את עצמי.
ז"א.. לא, נו. אני אוהבת את עצמי ~טפיחה קלה על האגו~.
אבל, נו, אני ממש מפגרת.
אני צריכה לעשות כ"כ הרבה דברים. בכללי, כמובן, אבל גם כרגע. ואני פשוט לא עושה כלום.
זה נורא נחמד מן הסתם (לעשות כלום בקשיחות ואפלות רבה), אבל, אז דברים לא נעשים.
משום מה!
היה לי לילה לבן הלילה (/m\) ואני ממש גאה בעצמי, אבל עכשיו אני מתה מעייפות ובגלל זה אני עושה כלום.
פשוט.. ראינו איזה מיליון סרטים ועשינו כלום במשך 10 שעות בערך [?] וזה היה ממש ממש נחמד!
ואז חזרתי הבית ב-9 ומשהו (בבוקר) ובמקום ללכת ישר לישון, ואז לקום ולעשות דברים, החלטתי ברב גאונותי לעשות כלום לפני זה. ואז נהייתי ממש ממש עייפה ונרדמתי וישנתי עד עכשיו בערך, ועכשיו אני עדיין עייפה ואני לא יכולה לעשות דברים אז אני עושה כלום. ואז הדברים לא נעשים! ואז אני נורא מתבוססת בעצבותי!
זה לא נחמד!
יש לי שיעורים של שבועיים בר אילן להשלים. ויש לי שיעורים של איזה שבוע של בי"ס להשלים.
ומילא אם הייתי צריכה סתם להשלים - אבל לא, אני צריכה להתקשר לאנשים ולשאול אותם ולבקש שיקריאו לי לוחות ודברים בטלפון וממש ממש אין לי כוח לזה.
אני שונאת אנשים.
ואני שונאת את האנשים מהכיתה שלי אפילו יותר. הם פשוט אנשים מפגרים. אני שונאת אנשים מפגרים. מותו.
נכון שזה לא דבר חכם במיוחד לעשות פוסט עכשיו, אבל כבר התחלתי ואתם בטח ממש במתח ורוצים לשמוע את כל סיפוריי המעניינים עד הסוף (נכון שכן?).
אז ככה.
~אהמ אהמ. כחכוך מגניב כזה בגרון~
המחשב שלי, כפי שבוודאי הנחתם כבר, חי! הרי! הידד! ברוך מתקן המחשבים!
וכפי שלא ידעתם וסביר להניח לא הייתם יודעים לעולם לולא אנוכי הייתי מספרת לכם ממש עוד כמה מילים, גם הרמקולים שלי חיים! ומי ששמע את קיטוריי במשך כחצי שנה, וודאי יודע שהם לא עבדו! ועכשיו הם כן! זה כזה יאי!
נחמד לי. אם לא היה בר אילן היה לי אפילו נחמד יותר, אבל, שיהיה, גם זה סביר כזה.
בקשר לש"צ (אני כזאת גאון! המצאתי לצירוף המילים הכי איכסה בעולם ראשי תיבות! תנחשו מה זה! נו! תנחשו! טוב, אל תנחשו. ואל תשנאו אותי, היי! אני לא מעצבנת באופן מודע או משהו!), (אה כן, זה שחייה צורנית, נכון מגניב?), אז זה ממש בסדר. אני בנבחרת (נראה לי שציינתי את זה כבר, אבל, אניוואי, אני לא זוכרת את זה) וזה ממש כייף.
לא חלמתי שאני אגיד את זה בחיי, אבל אני נהנית שם יותר מבאימונים הרגילים אפילו.
היה לי בשבוע שעבר מחנה אימונים מטורף בווינגייט, של יומיים שלמים עם ארבעה אימונים בש"צ! וזה היה כזה כייף! ז"א, זה היה מעייף לגמרי, וכולנו חזרנו משם מתות לגמרי וישנו כל הדרך החזרה, אבל זו לא הנקודה.
הנקודה היא שאני כבר לא ממש שונאת ש"צ! אני לא יודעת מה קרה פתאום (למרות שהייתי רוצה להאמין שזו הגישה שלי או משהו), אבל דברים נעשו הרבה יותר קלילים. וזה ממש טוב.
We all live in a yellow submarine Yellow submarine, yellow submarine We all live in a yellow submarine Yellow submarine, yellow submarine :]אסטלביסטה פילפלס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חתול מעופף
יאי.
