"...יכול לגרום להיווצרות חור שחור שיבלע את כדור הארץ..."

אפשר לחשוב, יבלע את כדור הארץ. יאכל אותו בביס.

"אמ אמ! יאמי, כדור ארץ אחד כבר בבטן! מקווה שאינך רווי בשומנים וכולסטרול וקלוריות ו... אוי לא, אני אשמין!"

לדעתי זה אמור להיות ניסוי מגניב ביותר, "החיפוש אחר החלקיק האלוהי".

הו, כן.

המתנגדים פנו לבית המשפט. קקות שכמותם. בחיי.

כ"כ אכפת לכם מכדור הארץ שאתם מוכנים לעצור למענו את הקידמה? את החיפוש המתמיד אחר החלקיק האלוהי הזה, שייתכן כי עומד להימצא ממש באותו מנהרה בגבול שוויץ?

התביישו לכם, מתנגדים. מתנגדים, גיחי, אתם מביישים את כל אוכלוסיית המתנגדים בעולם. איזה בעולם? ביקום! בכל הכוכבים והכוכביות, במערכת השמש ומיחוצה לה, כולל שביל החלב. כן כן, אפילו שם!

בקיצור, אני בעד הניסוי, נגד המתנגדים, ותודו שזה היה פשוט פוסט מרתק.

אין, אני כישרון מהלך על ארבע, עומד על שתיים, וקופץ על רגל אחת. פשוט כך.

נשיקות וחיבוקות לכם, פלאפלים ירוקים ומקפצים.

חלומות פז!

Nastia Kamenskih

שיר סגיד

אני הולכת לראות האוס, ואתם תקנאו! מוחעחעחעחע.

גם האוס סגיד.

אני פשוט כ"כ שמחה משום מה. בטח בגלל שהיה היום אימון קל  יאי.

היום או מחר אני חייבת להעלות לפחות תמונה אחת שתנציח את השהות הקצרה שלי ללא גשר (שישה ימים זה גם משהו!), כי מחר אני שמה אותו חזרה. לצערי הרב. הרב מאוד. מאוד. אעאעאע ~מתה~.

אני קצת פסיכית עכשיו. נדבר מחר

כאן טל - רות עבור - ביוש!

עריכה - יום.... שני? 5/5/2008, השעה 20:16

היי! היום זה כבר מחר, ואני, ברוב מגניבותי, עושה עריכה!

או בקיצור - אני מתה, החזירו לי את הגשר, המורה לספרות הבריזה לי, הרגליים שלי בלתי ניתנות להזזה (תודות ללנה) והראש שלי מתפחלץ.

כפי שאתם רואים, המצב מעולה (כרגיל)!

אני לא זוכרת למה בדיוק המשכתי את הפוסט הזה, אבל אני מניחה שהייתה סיבה.

אה כן, רציתי לשים תמונה שלי בלי הגשר, אבל זה התבטל כי אני מכוערת  

לא נורא, אני בטוחה שתתגברו. יהיה קשה בלי הסיוטים בלילה, אבל... תעברו גם את זה.

המ המ המ. אה! ה - MRI שלי תקין! אין לי פצצת אטום במוח! או גידול (טפו) או סרטן (טפו) או סתם גולגולת שבורה! ווהו! כייף כייף כייף.

העיקר שהראש ממשיך לכאוב. איזה חוסר התחשבות.

כאילו, אם הייתי ראש בחיים לא הייתי כואבת ככה! זה פשוט רוע מצידו, התעללות בנפשי התמימה והמסכנה. ראש קקה. בואו נכרות אותו.

(לנה: "שוב כואב לך משהו?"

אני: "כן"

לנה: "מה?"

אני: ~מצביעה על הראש~

לנה: "שוב הראש? בואי נחתוך (בתרגום ישיר מרוסית, במשמעות "נכרות") אותו!"

יופי לנה, גם אני אוהבת אותך.)

אז, אמ, כן. ביי.

הודעה קצרה

הו, הולי אננס קדוש ומקודש, תפסתי כבר שני אנשים ברשתי!

יש לי שני מנויים ויש לי שני מנויים (ננה בננה תחת של בננה. אגב תחת של בננה, יצא לי לחשוב על זה לאחרונה, ממתי לבננות יש תחת?)!

אני מניח שעכשיו כמעט 6 בבוקר.

כבר מתחילים להישמע צעדים לכיוון הטלוויזיה.

"מיאוווווו" ייללתי בחינניות, כהרגלי, בתקווה שמישהו יועיל בטובו לשחרר אותי אל החופשי.

אני עדיין לא מבין למה הם נועלים אותי בלילה. טוב, כן, כי הם לא רוצים שאטפס על השולחן.

חבל שהם לא מבינים שנעילתי בחדר חשוך ומגניב לא תמנע ממני לטפס על השולחן.

הם כנראה לא יודעים שאני יכול לשגר את עצמי לכל מקום בלילה (מוחעחעחע). זה בגלל שאני מגניב

היי, מישהו שיחרר אותי! הידד.

אני חושב שאלך לנשיכות הבוקר שלי.

רגליים אקראיות מטיילות לידי, היצור הענק הזה מאיים לתפוס אותי! אבוי!

נו טוב, אתן לו ביס ביד.

היצור מתחיל לצרוח ולקפץ ברחבי הבית, הו, איזה יצור טיפש!

אני, לעומת זאת, רץ לקומה העליונה לחפש אחר טרף נוסף.

לפתע נגלה לפניי זבוב עצום בגודלו, וכראוי לכל חתול מגניב (כמוני), החלטתי לרוץ אחריו.

כאן כבר החלו לבצבץ כוחותיי הקסומים, התחלתי לעופף ברחבי הבית אחרי הזבוב השמן, מנופף בידיי ורגליי במגניבות.

תפסתי את הזבוב, קירבתי את ציפורניי אל צווארו ולחשתי בחושניות "האהא, זבוב, האהא!".

הזבוב מת.

לא אכלתי אותו, כי מי יודע היכן היה הזבוב הזה קודם. אני לא רוצה לתפוס מחלות, כי יצורי הענק שאמורים לשמור עליי לא חיסנו אותי כבר חצי שנה.

נו טוב, לפחות רצחתי זבוב.

"אלך לי לנמנם את נמנומי הבוקר שלי", חשבתי לעצמי (לא בקול רם, אינני אידיוט, תודה).

ואז כמובן הלכתי לנמנם את נמנומי הבוקר שלי.

כן, נמנום נמנום.

בעודי מתכרבל על קרש הגיהוץ (הנוח במיוחד, אגב), החליט להופיע לו שוב אותו יצור מרושע שכבר ננשך בידו.

לא עלה בדעתי שהוא מתכנן לתפוס אותי שוב, כי הייתי בטוח שדווקא יש גבול לטיפשות.

טוב, מסתבר שאין! היצור הענק תפס אותי שוב.

בהתחלה לא היה לי כוח להשיב מלחמה, לכן פשוט המשכתי לנמנם על כתפו, כשלפתע החל היצור לחבק ולמעוך אותי! הו, יצור טיפש, מות תמות!

נשכתי אותו שוב בידו ונעצתי את ציפורניי המחודדות בעורו הלא פרוותי.

למרבה הפלא היצור המשיך לאחוז בי.

הגיע הזמן לתקוף בכל כוחי. וול יצור, אתה ביקשת את זה!

אחרי כמה שניות נשמעו צרחות, יבבות, בכי, קיפוצים על רגל אחת וכמה קללות כמו "איזה צ'וץ' אתה!".

דילגתי בחזרה אל קרש הגיהוץ ונרדמתי תוך שניות אחדות.

איש לא העז להפריע לי מאז

-סוף-

When I Thought I am Banana Juice

Long ago, my grandma fed me with bananas

But, I hate bananas!

So I made a plan,

cool and genius plan.

All I needed is a gun,

or even knife, or fork, or spoon!

טל, עדן ויונה - מחדדים (ע"ר)

אלוהה, גוטה פיפל!

היום היה לי מבחן בבר-אילן! והיה כייף כזה שפן יתואר!

מעולם לא נהנתי יותר (או פחות. זה נשאר פחות או יותר באותה רמה כשזה מגיע למבחנים בבר-אילן)!

אבל, אני יודעת (רציתי לכתוב "אתם יודעים", כי זה נשמע קליט יותר "אבל, אתם יודעים...", אבל אז חשבתי על זה והבנתי שאתם לא באמת אמורים לדעת את זה, ככה ש"אני יודעת" יהיה הרבה יותר כנה ואמין), אקווה לטוב. גם היה בונוס.

בגלל שזה בר-אילן, אז אפשר לומר שהרף שלי יורד ל-80 פלוס. ביחס לכמה תלמידים אחרים שם (אהמ!@#^&@#), אני מסתדרת לא רע. יופי לי.

בואו נשוחח מעט על חופש פסח הקרב ובא.

אולי חלקכם זוכרים את פוסט המחאה המרהיב שלי נגד השביתה הקרטושקה הזאת, או יותר נכון, נגד השלמת השעות.

ובכן, כמו שצפיתי כבר אז, הגיע זמננו להשלים את שעות העבודה של המורות (הפעם, לפחות, כל שעה יותר משתלמת להן).

וכפי שחששתי, אכלנו אותה ובגדול.

סה"כ הפסדנו שני מקצועות, אנגלית ומדעים (אותה כמות שעות בשניהם, אגב).

אני אתחיל מזה שאני מכירה תלמידים שהפסידו המון מקצועות, המון שעות, לא התחילו להשלים בכלל והכי חשוב, למזלם, לא לומדים בפסח.

אצלנו, בבית הספר הפרה-דיקטוטאליטרי, איכשהו נוצר שאת השעות באנגלית כמעט סיימנו להשלים (עד מצב כזה שלא ניאלץ ללמוד אנגלית בפסח), ולעומת זאת שעות המדעים אפילו לא מתקרבות להשלמה.

עובדה זו מעלה במוחותינו התוססים תהיות רבות! משהו בסגנון "איך לעזאזל הסוקה בת סוקה הזאת מעזה להביא אותנו לבצפר הקקשקה הזה כל השבוע הראשון של החופש ללמוד פאקינג 14 שעות במדעים! זובי.אחושרמוטה.אחשלו.כאילו.יווו. יאא!1"

כן כן, כבר שכחתם שכולנו ילדים מחוננים?

אביבית אביב - אם את קוראת פה (אוי, פגעתי בנקודה רגישה. אני מצטערת, אני זוכרת שאת לא יודעת לקרוא ואני אשתדל לא להזכיר את זה יותר) - תמותי אמן יא ססיסקה לא כשרה לפסח ברוטב חזיר בר עם פצפוצי שוקולד וקטשופ!@#^!&*@#!

אז מה טלושקה החכמה החליטה לעשות לכבוד מאורעות פסח משמחים אלו? אכן! טלושקה החכמה החליטה לארגן התאבדות המונית! ולא סתם אחת פושטית כזאת, כמו במה שמה, מצדה. התאבדות המונית שווה ומגניבה.

אני אארגן את כל בית הספר (כולל המורות. נצעד אל המוות ביחד), אעשה הגרלה של מי הורג את מי, ארצח את כולם ואברח משם כל עוד נפשי בי (אני הרי לא רוצה להיראות חשודה).

אני מרגישה כאילו יש רעידת אדמה ואני עוד שנייה נופלת מהכיסא.

הראש שלי פשוט משגע אותי. זה מפחיד.

הכל... זז. רועד. פועם בתוכי.

אוחס.

אני הולכת לישון.

תאכלו הרבה שוקולד ותשמינו.

וש... אוף, לא משנה.

אני שונאת את לנה. היא פשוט כ"כ מאכזבת לפעמים. תצאי כבר לפנסיה, מפגרת.