אני רוצה להבהיר כמה נקודות.

סביר להניח שמהפוסטים האחרונים (והמאוד מרתקים, כמובן) הגעתם למסקנות שגויות לגבי השפיות שלי.

אולי אני נשמעת (נקראת, ליתר דיוק) לכם כמתפקאצת שמנסה בצורה מוגזמת ושתדלנית ביותר להישמע (כן, להיקרא) מצחיקה, שנונה, חכמה, מתחכמת, גאונית, כשרונית, מקסימה, מהממת ועוד ועוד, אבל האמת היא שאני ממש לא נשמעת ככה לעצמי.

ההבדל הקטן והשולי הזה נובע מהעובדה המפתיעה ביותר שאני חיה עם עצמי ומכירה את עצמי טוב למדי, לכן כשאני כותבת אני לא מרגישה צורך להסביר דברים או להשתמש בשפה הגבוהה והשנונה שברשותי, בחוכמת חיי המרובה ובכלל, לספר דברים בצורה מעניינת.

אני מכירה את עצמי, לכן כל דבר שאני כותבת מתחבר אצלי לסיפור שלם, שמשום מה לא נכתב בבלוג הזה בשלמותו כי פשוט לא מתחשק לי.

אני מודעת לעובדה שכתיבה היא לא הדבר הכי בולט שבי, ואני לא עד כדי נהנית מלכתוב בצורה בה אנשים יהנו מהקריאה.

אני כותבת, כמה שזה מפתיע, בעיקר בשביל עצמי. סתם, לא. לכתוב בשביל עצמך זה מפגר. באמת שכן.

כבר עדיף לכתוב את הכל בקובץ וורד ולחסוך לאנשים את הטרחה שבקריאה המייגעת הזו.

אני כותבת כדי להביע את דעתי הנחרצת על ההתרחשויות בעולם. על פוליטיקה, אומנות, חינוך, שפה.

תאמינו או לא, זה נכון.

זה לא נכון.

האמת לאמיתה היא, שאין לי מושג מה גרם לי לפתוח את הבלוג הזה. (עדן, אני מניחה).

מה שזה לא יהיה, זה שכח לגרום לי לכתוב טוב.

לכן, כמו מרבית בני הנוער בימינו המקולקלים, יש לי בלוג מגניב כזה, שיש בו 2 תגובות לפוסט (בממוצע), רשימות מגניבות כאלה, חברים מגניבים כאלה, והכי חשוב - כתיבה מגניבה וסוחפת כזו. שגורמת לאנשים לחפש את בית המרקחת הקרוב לביתם (כדורי שינה כאילו. לא הבנתם?).

מצחיק?

די לכותרות הצומי!

אני חושבת שהבלוג אמור לחגוג שנה היום/אתמול/מחר/בחודש הקרוב.

אז, שיהיה במזל טוב בלוגי היקר.

מעולם לא עמדת לצידי כשהייתי זקוקה לך, כי אתה פשוט לא יודע לעמוד.

נאה היה לך, אם בגיל שנה כבר ידעת אפילו ללכת טיפה, אבל לא, מה פתאום, למה שהבלוג של טל יידע ללכת אם הוא מעוקב התפתחותית ואף אינו יודע לעמוד?!

טמבל זקן.

Nastia Kamenskih

שיר סגיד

אני הולכת לראות האוס, ואתם תקנאו! מוחעחעחעחע.

גם האוס סגיד.

אני פשוט כ"כ שמחה משום מה. בטח בגלל שהיה היום אימון קל  יאי.

היום או מחר אני חייבת להעלות לפחות תמונה אחת שתנציח את השהות הקצרה שלי ללא גשר (שישה ימים זה גם משהו!), כי מחר אני שמה אותו חזרה. לצערי הרב. הרב מאוד. מאוד. אעאעאע ~מתה~.

אני קצת פסיכית עכשיו. נדבר מחר

כאן טל - רות עבור - ביוש!

עריכה - יום.... שני? 5/5/2008, השעה 20:16

היי! היום זה כבר מחר, ואני, ברוב מגניבותי, עושה עריכה!

או בקיצור - אני מתה, החזירו לי את הגשר, המורה לספרות הבריזה לי, הרגליים שלי בלתי ניתנות להזזה (תודות ללנה) והראש שלי מתפחלץ.

כפי שאתם רואים, המצב מעולה (כרגיל)!

אני לא זוכרת למה בדיוק המשכתי את הפוסט הזה, אבל אני מניחה שהייתה סיבה.

אה כן, רציתי לשים תמונה שלי בלי הגשר, אבל זה התבטל כי אני מכוערת  

לא נורא, אני בטוחה שתתגברו. יהיה קשה בלי הסיוטים בלילה, אבל... תעברו גם את זה.

המ המ המ. אה! ה - MRI שלי תקין! אין לי פצצת אטום במוח! או גידול (טפו) או סרטן (טפו) או סתם גולגולת שבורה! ווהו! כייף כייף כייף.

העיקר שהראש ממשיך לכאוב. איזה חוסר התחשבות.

כאילו, אם הייתי ראש בחיים לא הייתי כואבת ככה! זה פשוט רוע מצידו, התעללות בנפשי התמימה והמסכנה. ראש קקה. בואו נכרות אותו.

(לנה: "שוב כואב לך משהו?"

אני: "כן"

לנה: "מה?"

אני: ~מצביעה על הראש~

לנה: "שוב הראש? בואי נחתוך (בתרגום ישיר מרוסית, במשמעות "נכרות") אותו!"

יופי לנה, גם אני אוהבת אותך.)

אז, אמ, כן. ביי.

ובכן, האלימות מתגברת.

נניח שכן.

כל הפוסטים שקראתי בנושא סבבו בערך סביב אותו בור.

אוי לא, האלימות מתגברת. מסכנים הילדים, מסכנות הנשים. מה נעשה בשארית חיינו?!

כולכם פונים לבלוגרים בתקווה שהם מה? יצילו את העולם?

לא יודעת מה איתכם, ואני לא אומר שהלב שלי לא מתכווץ כשאני רואה את הסיפורים האלה, אבל זה נראה כאילו אנשים באמת מאמינים שפתאום האלימות מתגברת.

כשזה ברור למדי שזה לא קרה לפתע פתאום, ומה שסה"כ קרה עכשיו הוא התגברות של תלונות (שזה דבר טוב, אגב).

אל תגידו לי שמפתיע אתכם שיש אלימות ברחוב.

אני רוצה לראות כאן אחד, לפחות אחד, שבחיים לא שמע על מקרה דקירה בביה"ס שלו, בשכונה שלו, בקרב אנשים שהוא מכיר.

אם ישנו לפחות אחד כזה - מזלו התמזל להפליא.

כי אני כבר מזמן חוששת מלעצבן איזה ערס מתלהב, שאולי במקרה יש לו סכין בתיק. מפחיד.

בעצם, התכנסתי כאן היום לא בשביל לדבר על זה, אלא על משהו קצת יותר ממוקד בנושא ה"אלימות" העצום הזה.

במקרה שמעתי אתמול בחדשות, שלא ניתן להאשים נשים באונס.

ז"א, האם יש משהו יותר שובניסטי מזה?!

עכשיו אתם בטוחים שאישה לא יכולה גם לאנוס? לא יכולה להיות אלימה? אכזרית?

וואו, תודה באמת.

לדעתי, בכל אופן, זה דבר פוגע.

וחשבתי שהפמיניסטיות הלא מעודכנות שבינינו ירצו לדעת.

אז מה אתם אומרים?

פינת סגידה

למירה -

וודים חותכת וורידים!

When I Thought I am Banana Juice

Long ago, my grandma fed me with bananas

But, I hate bananas!

So I made a plan,

cool and genius plan.

All I needed is a gun,

or even knife, or fork, or spoon!

טל, עדן ויונה - מחדדים (ע"ר)

אלוהה, גוטה פיפל!

היום היה לי מבחן בבר-אילן! והיה כייף כזה שפן יתואר!

מעולם לא נהנתי יותר (או פחות. זה נשאר פחות או יותר באותה רמה כשזה מגיע למבחנים בבר-אילן)!

אבל, אני יודעת (רציתי לכתוב "אתם יודעים", כי זה נשמע קליט יותר "אבל, אתם יודעים...", אבל אז חשבתי על זה והבנתי שאתם לא באמת אמורים לדעת את זה, ככה ש"אני יודעת" יהיה הרבה יותר כנה ואמין), אקווה לטוב. גם היה בונוס.

בגלל שזה בר-אילן, אז אפשר לומר שהרף שלי יורד ל-80 פלוס. ביחס לכמה תלמידים אחרים שם (אהמ!@#^&@#), אני מסתדרת לא רע. יופי לי.

בואו נשוחח מעט על חופש פסח הקרב ובא.

אולי חלקכם זוכרים את פוסט המחאה המרהיב שלי נגד השביתה הקרטושקה הזאת, או יותר נכון, נגד השלמת השעות.

ובכן, כמו שצפיתי כבר אז, הגיע זמננו להשלים את שעות העבודה של המורות (הפעם, לפחות, כל שעה יותר משתלמת להן).

וכפי שחששתי, אכלנו אותה ובגדול.

סה"כ הפסדנו שני מקצועות, אנגלית ומדעים (אותה כמות שעות בשניהם, אגב).

אני אתחיל מזה שאני מכירה תלמידים שהפסידו המון מקצועות, המון שעות, לא התחילו להשלים בכלל והכי חשוב, למזלם, לא לומדים בפסח.

אצלנו, בבית הספר הפרה-דיקטוטאליטרי, איכשהו נוצר שאת השעות באנגלית כמעט סיימנו להשלים (עד מצב כזה שלא ניאלץ ללמוד אנגלית בפסח), ולעומת זאת שעות המדעים אפילו לא מתקרבות להשלמה.

עובדה זו מעלה במוחותינו התוססים תהיות רבות! משהו בסגנון "איך לעזאזל הסוקה בת סוקה הזאת מעזה להביא אותנו לבצפר הקקשקה הזה כל השבוע הראשון של החופש ללמוד פאקינג 14 שעות במדעים! זובי.אחושרמוטה.אחשלו.כאילו.יווו. יאא!1"

כן כן, כבר שכחתם שכולנו ילדים מחוננים?

אביבית אביב - אם את קוראת פה (אוי, פגעתי בנקודה רגישה. אני מצטערת, אני זוכרת שאת לא יודעת לקרוא ואני אשתדל לא להזכיר את זה יותר) - תמותי אמן יא ססיסקה לא כשרה לפסח ברוטב חזיר בר עם פצפוצי שוקולד וקטשופ!@#^!&*@#!

אז מה טלושקה החכמה החליטה לעשות לכבוד מאורעות פסח משמחים אלו? אכן! טלושקה החכמה החליטה לארגן התאבדות המונית! ולא סתם אחת פושטית כזאת, כמו במה שמה, מצדה. התאבדות המונית שווה ומגניבה.

אני אארגן את כל בית הספר (כולל המורות. נצעד אל המוות ביחד), אעשה הגרלה של מי הורג את מי, ארצח את כולם ואברח משם כל עוד נפשי בי (אני הרי לא רוצה להיראות חשודה).

אני מרגישה כאילו יש רעידת אדמה ואני עוד שנייה נופלת מהכיסא.

הראש שלי פשוט משגע אותי. זה מפחיד.

הכל... זז. רועד. פועם בתוכי.

אוחס.

אני הולכת לישון.

תאכלו הרבה שוקולד ותשמינו.

וש... אוף, לא משנה.

אני שונאת את לנה. היא פשוט כ"כ מאכזבת לפעמים. תצאי כבר לפנסיה, מפגרת.