הודעה קצרה

הו, הולי אננס קדוש ומקודש, תפסתי כבר שני אנשים ברשתי!

יש לי שני מנויים ויש לי שני מנויים (ננה בננה תחת של בננה. אגב תחת של בננה, יצא לי לחשוב על זה לאחרונה, ממתי לבננות יש תחת?)!

אני מניח שעכשיו כמעט 6 בבוקר.

כבר מתחילים להישמע צעדים לכיוון הטלוויזיה.

"מיאוווווו" ייללתי בחינניות, כהרגלי, בתקווה שמישהו יועיל בטובו לשחרר אותי אל החופשי.

אני עדיין לא מבין למה הם נועלים אותי בלילה. טוב, כן, כי הם לא רוצים שאטפס על השולחן.

חבל שהם לא מבינים שנעילתי בחדר חשוך ומגניב לא תמנע ממני לטפס על השולחן.

הם כנראה לא יודעים שאני יכול לשגר את עצמי לכל מקום בלילה (מוחעחעחע). זה בגלל שאני מגניב

היי, מישהו שיחרר אותי! הידד.

אני חושב שאלך לנשיכות הבוקר שלי.

רגליים אקראיות מטיילות לידי, היצור הענק הזה מאיים לתפוס אותי! אבוי!

נו טוב, אתן לו ביס ביד.

היצור מתחיל לצרוח ולקפץ ברחבי הבית, הו, איזה יצור טיפש!

אני, לעומת זאת, רץ לקומה העליונה לחפש אחר טרף נוסף.

לפתע נגלה לפניי זבוב עצום בגודלו, וכראוי לכל חתול מגניב (כמוני), החלטתי לרוץ אחריו.

כאן כבר החלו לבצבץ כוחותיי הקסומים, התחלתי לעופף ברחבי הבית אחרי הזבוב השמן, מנופף בידיי ורגליי במגניבות.

תפסתי את הזבוב, קירבתי את ציפורניי אל צווארו ולחשתי בחושניות "האהא, זבוב, האהא!".

הזבוב מת.

לא אכלתי אותו, כי מי יודע היכן היה הזבוב הזה קודם. אני לא רוצה לתפוס מחלות, כי יצורי הענק שאמורים לשמור עליי לא חיסנו אותי כבר חצי שנה.

נו טוב, לפחות רצחתי זבוב.

"אלך לי לנמנם את נמנומי הבוקר שלי", חשבתי לעצמי (לא בקול רם, אינני אידיוט, תודה).

ואז כמובן הלכתי לנמנם את נמנומי הבוקר שלי.

כן, נמנום נמנום.

בעודי מתכרבל על קרש הגיהוץ (הנוח במיוחד, אגב), החליט להופיע לו שוב אותו יצור מרושע שכבר ננשך בידו.

לא עלה בדעתי שהוא מתכנן לתפוס אותי שוב, כי הייתי בטוח שדווקא יש גבול לטיפשות.

טוב, מסתבר שאין! היצור הענק תפס אותי שוב.

בהתחלה לא היה לי כוח להשיב מלחמה, לכן פשוט המשכתי לנמנם על כתפו, כשלפתע החל היצור לחבק ולמעוך אותי! הו, יצור טיפש, מות תמות!

נשכתי אותו שוב בידו ונעצתי את ציפורניי המחודדות בעורו הלא פרוותי.

למרבה הפלא היצור המשיך לאחוז בי.

הגיע הזמן לתקוף בכל כוחי. וול יצור, אתה ביקשת את זה!

אחרי כמה שניות נשמעו צרחות, יבבות, בכי, קיפוצים על רגל אחת וכמה קללות כמו "איזה צ'וץ' אתה!".

דילגתי בחזרה אל קרש הגיהוץ ונרדמתי תוך שניות אחדות.

איש לא העז להפריע לי מאז

-סוף-