בוקר טוב.

אני רואה שאף אחד אחד לא קרא את הפוסט הקודם והוואנאבי דכאוני שלי (עדנס, את לא נחשבת).

לכן אחזור למענכם על מאורעות הפוסט הקודם: בלהבלהבלהבלה.

זה באמת לא היה משהו מעניין, וברור לי שלאף אחד לא באמת היה מה להגיב על זה, כך שזה בסדר.

אני לא כועסת עליכם בכלל, אני לא מאוכזבת, אני לא ציפיתי לשום דבר אחר.

חזרתי אתמול בערב ממחנה אימונים בווינגייט של שישי-שבת (אם הייתם קוראים את הפוסט הקודם.. אוחל עזאזל עם זה).

הייתי מתה שם, מתתי כשחזרתי הבייתה, ואני מתה גם עכשיו.

לנה הוואנוצ'יאה קקשקה לא נותנת לנו חופש אפילו היום. שתלך לקפוץ ממקפצה.

ויש לי היום יום מרוכז במדעים. משמע - 6 שעות עם אביב אביביתושקה הגמד גינה. אני כ"כ עומדת להתאבד באמצע!

אה לא, אני לא יכולה, כי בשעה האחרונה יש לי גם מבחן במדעים! כייף חיים!

ואז יש לי מייד אחרי זה גיטרה (שכבר אבד לי כל החשק ללכת לשיעורים, אבל מילא), ואז אימון.

אולי ציינתי כבר בפוסט הקודם (...) שיש לי ביום רביעי הקרוב מבחן בבר-אילן. שאני באמת צריכה להתכונן אליו, כי זה קצת יותר רציני ממבחנים של בי"ס. וטוב שגם יש לי הרבה זמן פנוי כדי להתקדם, מזל.

בטח תשימו לב בקרוב שהשעה אינה שגרתית במיוחד. למרות שבשבילי היא כבר שגרתית לחלוטין. אפילו בשביל עדכונים.

אז במקום לישון קצת (מה שלא קרה הרבה ביומיים האחרונים) זה מה שאני עושה.

אני צריכה להתבייש בעצמי. בושי, טל, בושי.

שבוע רע, שתהיו רעבים ועייפים ויכאב לכם הטמטום.

אני בכלל בכלל לא ממורמרת.