א  נ  י  ש  מ  ח  ה  !

עבר כמה זמן מאז שנכתב כאן פוסט ענייני. ויעבור עוד כמה זמן, כי זה ממש לא יהיה פוסט ענייני D:

א  נ  י  ש  מ  ח  ה  !

ובכן, רציתי לספר לכם על מעלליי בשבוע האחרון. אבל משום אני לא מצליחה להיזכר בשום דבר! פשוט כלום! זה כאילו יש לי בלק אאוט, אבל ככה, סתם.

טוב, אז אולי יש משהו...

אתמול היה לי אימון. הוא היה קל יחסית. גם לא שחו הרבה בנות (מתוך.. 12 בערך שהיו באולם, רק 5 שחו. אה, ועוד 2 קטנות).

בקיצור, היה קל! והאימון אפילו לא עבר ממש ממש לאט. אלא סתם לאט מאוד D:

וואקה. אני מתחרפנת. כרגע כתבתי (במודע!) שהאימון עבר לאט מאוד, ואז הוספתי D: סתומה.

א  נ  י  ש  מ  ח  ה  !

בכל אופן, היום אני מתחילה ב-10. איזה כייף. חבל שיש לי בנוסף לזה בוחן ענק וקשה במיוחד (המורה אמרה: "סיבכתי ובלבלתי, וצריך ללמוד הכל ממש בעל פה. מי שלא חרש, שלא ייעשה אותו בכלל") על, נחשו על מה.

במקצוע מורשת.

נחשו.

כן (או לא? תלוי מה עניתם.), יצחק רבין! O:

אני לא אגיד את דעתי הפוליטית בנושא, אבל בלי קשר לכלום, למה לעזאזל אני צריכה לעשות בוחן ענק, קשה ומסובך במיוחד על יצחק רבין. זה עד כדי כך חשוב למורשת שלי?!

א  נ  י  ש  מ  ח  ה  !

ועכשיו, כי בפעם הקודמת אף אחד לא התייחס לשאלה שלי ברצינות:

מה הסיכוי שאני אפרסם פה סיפור, ומישהו יעתיק אותו? או יגנוב את הרעיון? או, משהו כזה?

תתייחסו. למרות שעל פניו זו שאלה טיפשית, אבל אם מישהו ישכנע אותי שלא יקרה כלום, כולכם תוכלו להנות מיצירת מופת מדהימה! (רק כי לא כתבתי את זה לבד.)

א  נ  י  ש  מ  ח  ה  !

ועוד משהו, אחרון, לאנשים שאולי מבינים.

אתם מכירים את המשקולות האלה, השחורות, ששמים במים וקושרים מסביב למותניים? ואז נגיד, כשמתהפכים והרגליים למעלה, אז אתה מתאמן להחזיק את עצמך בתור משהו כבד יותר, כדי שבפועל יהיה קל יותר.

אם אתם יודעים על מה אני מדברת, ואתם יודעים היכן וכיצד להשיג את זה, פנו אליי בהקדם האפשרי ב- תגובות!

א  נ  י  ש  מ  ח  ה  !