Yesterday, all my troubles seemed so far away
Now it look as though they're here to stay
Oh, I believe in yesterday
Suddenly...
קורה לכם לפעמים שממש בא לפרוס את זרועותיכם לצדדים, להרים מבט למעלה ופשוט להסתובב?
זה מה שבא לי עכשיו. ממש.
אני מרגישה לא רע. אני לא יכולה לזוז, ואני לא יכולה לזוז.. ו, אני גם לא ממש יכולה לזוז, אבל חוץ מזה, וואלה, הכל פשוט מעולה.
הטיול השנתי מעלה בי עוד ועוד תהיות, כי עכשיו סוףסוף החלטתי שאני כן אסע, כי התחרות רק ביום שישי אחריו, ואז פתאום העבירו את הבדיקות הרפואיות ליום ראשון.
אני יודעת שזאת לא סיבה לא לנסוע לטיול שנתי, אבל זה בהחלט תירוץ.
אני יודעת שאני אוכל ללכת לעשות את הבדיקות ביום אחר, אבל ממש אין לי כוח לכל המסעות אחר הבדיקה הרפואית. זה סתם סיפור.
אני אפילו לא בטוחה אם אני רוצה לנסוע לטיול השנתי הארור הזה.
כאילו, אני רוצה, אבל אני ממש לא בטוחה כמה מהנה זה יהיה, לעומת כה אני בטוחה שיהיה מייגע ומעצבן, משעמם, ארוך, נמתח ולא נגמר.
ועם כל זה גם לנה תתעצבן עליי. פייר? לא יודעת אם אני צריכה את זה על עצמי.
אבל כמובן שאני חייבת להחליט מהר, כדי שההורים שלי ידעו אם לשלם על הטיול או לא. וחשוב יותר, כשהם יבואו לשלם עדיין יסכימו לקחת אותי לטיול. או שפתאום לא ישאר מקום ואז.. סתם בלבלתי לעצמי ת'שכל.
וואו, זו הייתה בהחלט חפירה שדורשת מחיאות כפיים סוערות. אהמ?
אני אמורה בכלל לסדר עכשיו את התיק לבצפר. או לעשות שיעורים. אבל אין לי כוח. מחשב זו דרך פשוטה, מהירה ומשתלמת להתחמק מהחיים.
בקרוב פוסטתמונות (סתם כי משעמם לי נורא).
אוהבת [תיקון: שונאת], טוליס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חתול מעופף