שיר כאב,עובר ושב, איזה מזל אני שר עכשיו

שמתי את כל מה שמזכיר לי אותך, כל מה שהבאת לי, כל מה שהיה לנו במשותף, בקופסה,

יפה, לבנה עם שחור,

ופתק, ובו כל הדברים שמובילים אותי לחשוב עליך, עמוס הפתק.

וכרגע זה כמו שאת יושבת שם, בקופסה, מחכה לפרוץ החוצה ולגרום לי לבכות.

נראה כמה הקופסה הזאת חזקה.

אני צריכה לשים אותה במקום אסטרטגי,

מתחת למיטה?

מאחורי המחשב?

דיברנו היום בטלפון,

יש לך משהו שלי שאני לא מוכנה לוותר עליו,

וענית, נחנקתי, לקח לי שלושה הלו להגיד לך שזה אצלך ואני רוצה את זה בחזרה.

ואני חושבת שהפחדתי אותך עם זה שאמרתי שאת הסיבה שבגללה אני חיה.

שאני אוהבת אותך, ואת נבהלת מזה, את בנאדם של התחלות.

ובכית, ואני גם אבל החזקתי שלא תשמעי, ועדיין הקול שלי רעד.

ואמרת שתדברי איתי,

לגבי הזה שלי ושהשארתי אותך עם הרבה על מה לחשוב.

התגעגעתי אליך.

אמרתי לך הרבה ממה שהיה לי להגיד, אבל עדיין יש עוד,

זה ייגמר אי פעם מה שיהיה לי להגיד לך?

אני יושבת מול התמונות שלנו,

ולא בוכה, אני פשוט לא מאמינה.

לא מאמינה שזה נגמר

או לא מאמינה שזה אני שם,

או לא מאמינה שזאת את שם,

מחייכת, צוחקת, מחובקת מתנשקת, אוהבת

וזה לא כואב כי זה לא נראה הגיוני.

כי זה לא הגיוני

איך נגמר לך פתאום?

איך נגמר לך ככה?

לא היית צריכה לספר לי שאת בגדת בי.

סתם להוסיף לכאב שלי וכדי שתוכלי לנקות לעצמך את המצפון וזה לא יפה.

לא הצלחתי להחזיק בעד עצמי,

התקשרתי אליך הביתה, שני צילצולים וחצי וניתקתי.

התקשרתי עכשיו לנייד שלך, הוא כבוי, סימן שאת ישנה בבית,

או בבית של מישהו אחר.

מעניין אותי בדיוק איך את רוצה לשמור איתי על קשר?

על מה את רוצה שנדבר?

ולמה אם ידעת שאת הולכת לזרוק אותי, למה גרמת לי ללמוד איתך למבחן שלך בזמן שיש לי משלי.

אני לא מצליחה להבין למה את מתנהגת אלי ככה, וזה מעניין אותי, אני צריכה תשובות.

לא חשבתי שתהיי צבועה איתי.

אומרים שאתה לא יודע מה היה לך עד שזה נעלם.

ואני ידעתי, לכן התנהלתי בצורה הזאת, של תמיד להשקיע, ולדאוג ולטפח ולהגיד לך שאני אוהבת אותך.

ובעצם בכלל את כבר שבוע יודעת שאת הולכת לזרקו אותי ועדין, להתנהג איתי ככה.

את צבועה ופוגעת ולא מגיע לך את ההערכה הזאת וההשקעה שנתתי.

וניצלת את האהבה שלי, ואני עדיין אוהבת אותך, ואני לא סיימתי להגיד לך את מה שיש לי

ואני אומר לך את זה כי אני לא מסוגלת להישאר עם זה,

כי זה כואב שאת בלב שלי, צרובה פנימה.

ואני הולכת לישון עכשיו, בלי לומר לך לילה טוב, בלי לחבק אותך ובלי לנשק אותך ואני לבד., לבד וכואב לי

בגללך, שתדעי

"אני מרגיש שהזמן שלי עומד להיגמר

שאת לא עוברת מה שאני עובר

כל היום רוצה אותך ולא איתך"

"אני לא יכול לגעת בך

אני לא יכול אבל אני מוכרח

להרגיש אותך רק פעם אחרונה ודי

כי הקנאה כואבת בין רגליי

עשו אותך גם לפניי

את יותר יפה כשאת לא נאמנה אליי"

"את לא יודעת כמה את טובה אליי

וכמה את גורמת לי לכאוב"

"אין לי עם מי לדבר על זה

תראי אותי נופל כמו אבן

אין לי מי שירים אותי

אז למה?

למה את לא עונה לי?

למה את לא עונה?"

"פתאום את תדעי

שכל מה שבער בך

עדיין נמצא

וכל מה שהרגשת את עדיין רוצה

את תהיי חזקה, אבל אני לא יכול

כשאבכה בלי סיבה, את תבכי על הכל

ואחר כך נחזור,ולא ניפרד

והכל יהיה טוב, על מי אני עובד?!"

מגוון ציטוטים שאני מתחברת אליהם בטירוף מהאלבום החדש של יוני בלוך "על מי אני עובד?"

168 ימים, 167 אם לא מחשיבים את היום ההוא שנפרדנו לפני שלושה חודשים בערך.

נגמר, נגמר

ואני בוכה, ומתגעגעת

ובא לי למות, אני רוצה אותך כל כך

אבל לא יכולה לתת לעצמי לשקוע בבאסה הזאת.

שונאת את זה שאני מכירה אותך כל כך טוב.

ואין יותר קשר בינינו, לפחות עשיתי החלטה נכונה, שאני מתחרטת עליה בטירוף, אבל זה יעשה לי טוב בסוף.

בא לי למות.

אני כל כך רוצה להתנשק איתך שוב.

כואב לי

מוזר איך לפעמים החיים תופסים אותנו הכי לא מוכנים,

אחרי שכבר חשבתי שאין לי כלום,

החיים פשוט מכים בי ומביאים לי בהפוכה בעניין הזה

את, שהשתוקקתי לך, חיכיתי לך, רציתי אותך כל כך,

באה ומתוודה על זה שאת חושבת שזה יכול לעבוד בינינו.

ועל זה שאת חושבת שהייתי יכולה לגרום לך לאהוב אותי מספיק כדי להשתחרר מהאובססיה הישנה שלך,

ועל זה שאת רוצה, אבל זה לא חשוב כי אני עכשיו עם השנייה.

והרגשתי שאני אורמת את כל הדברים הנכונים,

ואת ואומרת שאת לא סומכת על עצמך לשמור עליי,

ושאת ניסית להיות טובה אליי ולהיות משהו בשבילי,

וידעתי שזה מה שאת צריכה לשמוע כשאמרתי, כל מה שאת צריכה להיות זאת את, אני אוהבת אותך ככה,

הרגשתי בדיוק איך זה נכון, ופוגע בדיוק במקומות הנכונים,

אבל מאוחר מדי,ממש מאוחר מדי.

וזאת אני, אני אוהבת עד הסוף, וכל כמה שהייתי רוצה להיות מסוגלת לאהוב אותך עכשיו, אבל אולי אני בעצם לא רוצה, כי כל כך טוב לי עם הנוכחית,

כמה לילות פיללתי שתשימי לב כמה טוב אני יכולה לעשות לך,

ידעתי שתשימי לב לכמה טוב יהיה לנו ביחד, מאוחר מדי.

וזה חבל.

יום חמישי בייבי באה, כמה התגעגעתי!

באיזשהו מקום, מה שאת עושה זה מתנהגת באטימות כלפי, אני משתפכת בפניך, אומרת לך כמה אני אוהבת אותך וכמה אני רוצה להעביר איתך את כל הסופ"ש ואם היה אפשר אז גם את השבוע.

וכל מה שאת מוצאת לנכון להגיד זה "טוב"

זה... אטום.

אז אולי אחרי הכל את בדיוק כמו כולם, וצריך להתנהג אליך כמו זבל מדי פעם שתתגעגעי קצת לאני החמודה המקסימה והאוהבת.

לא עניתי לך על ההודעת בוקר טוב ששלחת לי, כי כל מה שאני אענה יהיה מזוייף, אז סיננתי.

כל הבוקר, חשבתי עליך, נזכרתי בכמה את כוסית, איך את יודעת בדיוק לעשות לי את זה.

ואז תקף אותי געגוע עז לחיבוק ההוא, אז, לפני חודש וחצי, כשאמרת שאת רוצה יותר להרגיש,

ונעלבתי, ועמדתי מולך, כשאני עם סווצ'רט והקפוצ'ון עליי ואת עם סווצ'רט שלי, שאת הכי אוהבת, ושומדבר מתחת

ועמדתי מולך והפנים שלי היו כל כך קרוב לשלך שהתחיל לשרוף לי מרוב שהייתי צריכה לנשק אותך

ופשוט המשכתי לעמוד מולך, לחבק אותך, ללטף אל את הגב

ונשמתי אותך, את הריח של הפנים שלך, שתמיד היה לי מאוד מובן מאליו כי כל פעם שאנחנו מתנשקות הוא שם,

והערכתי אותו כל כך הסתובבתי והלכתי.

ואמרת שלזה התכונת בלהרגיש..

"אני אוהבת להשאיר את האופציות של פתוחות"

מעליב שאני נשארת בגדר האופציה, יושבת שם עם כל האופציות האחרות.

זה אטום שחברה שלך מתגעגעת אליך ואוהבת אותך והתגובה שלך היא  "טוב"