הייתי אצלך אתמול, בהתחלה היה מביך, והיית לחוצה
אחרי הנשיקה הראשונה הכל היה הרבה יותר טוב
וראינו סרט, התחבקנו, ישבנו ביחד. היינו ביחד ביחד,
ואז עלינו לישון אצלך בחדר, ודיברנו, צחקנו והיית קרובה אליי,
והריח הממכר הזה שלך. מדהימה.
והיה טוב, היה כיף
וישנתי איתך מחובקת והתעוררתי מזה שחיממת אותי כשהסתובבת לחבק אותי.
ואז חזרתי הביתה ותקף אותי הפחד הזה, שעוד שבוע עומד לפוג התוקף שלי..
וזה פחד אמיתי ומהותי שאת עומדת להיגמר לי ואני רק רוצה עוד ממך.
אז אני לא מתקשרת ומציקה, שולחת סמס מגשש פעם ב...
ואת שולחת חזרה סמסים שלא דורשים המשך.
אז אני שותקת.
והתקשרת עצבנית, שאני ארגיע אותך.
היית כל כך חמודה.
ושלחתי לך סמס מעודד שהיה יכול להישמע קצת מציק, במיוחד כשאת ככה כועסת.
אז לא ענית.
אני אשלח לך לילה טוב עוד שעתיים. נראה מה יהיה.
"מחר נפגש, רק את ואני,
נשב נדבר ופתאום את תדעי
שכל מה שבער בך עדיין נמצא
וכל מה שהרגשת, את עדיין רוצה
את תהיי חזקה אבל אני לא יכול
כשאבכה בלי סיבה את תבכי על הכל
ואחר כך נחזור ולא ניפרד
והכל יהיה טוב!"
על מי אני עובד?
אני מקווה שעל אף אחד