שיר כאב,עובר ושב, איזה מזל אני שר עכשיו

באיזשהו מקום, מה שאת עושה זה מתנהגת באטימות כלפי, אני משתפכת בפניך, אומרת לך כמה אני אוהבת אותך וכמה אני רוצה להעביר איתך את כל הסופ"ש ואם היה אפשר אז גם את השבוע.

וכל מה שאת מוצאת לנכון להגיד זה "טוב"

זה... אטום.

אז אולי אחרי הכל את בדיוק כמו כולם, וצריך להתנהג אליך כמו זבל מדי פעם שתתגעגעי קצת לאני החמודה המקסימה והאוהבת.

לא עניתי לך על ההודעת בוקר טוב ששלחת לי, כי כל מה שאני אענה יהיה מזוייף, אז סיננתי.

כל הבוקר, חשבתי עליך, נזכרתי בכמה את כוסית, איך את יודעת בדיוק לעשות לי את זה.

ואז תקף אותי געגוע עז לחיבוק ההוא, אז, לפני חודש וחצי, כשאמרת שאת רוצה יותר להרגיש,

ונעלבתי, ועמדתי מולך, כשאני עם סווצ'רט והקפוצ'ון עליי ואת עם סווצ'רט שלי, שאת הכי אוהבת, ושומדבר מתחת

ועמדתי מולך והפנים שלי היו כל כך קרוב לשלך שהתחיל לשרוף לי מרוב שהייתי צריכה לנשק אותך

ופשוט המשכתי לעמוד מולך, לחבק אותך, ללטף אל את הגב

ונשמתי אותך, את הריח של הפנים שלך, שתמיד היה לי מאוד מובן מאליו כי כל פעם שאנחנו מתנשקות הוא שם,

והערכתי אותו כל כך הסתובבתי והלכתי.

ואמרת שלזה התכונת בלהרגיש..

"אני אוהבת להשאיר את האופציות של פתוחות"

מעליב שאני נשארת בגדר האופציה, יושבת שם עם כל האופציות האחרות.

זה אטום שחברה שלך מתגעגעת אליך ואוהבת אותך והתגובה שלך היא  "טוב"