ההרגשה שנתת היא הרצון שלך לספייס,
אז הנה, ספייס במיטבו,
אני,
לא מתקשרת,
לא מסמסת הודעות מקסימות,
לא מתקשרת הביתה להציק לך,
דיסטנס במיטבו,
ובוכה,
בכוה,
בוכה,
חרדת נטישה במיטבה.
ואת במסיבת לסביות הזאת שלך, עם החברים שלך,
במקום שנהיה אצלך עכשיו ואני אשכב על הספה ואת תשבי, תבהי בטלוויזיה, אני אבהה בך, את תקלטי את זה ותזנקי עליי ותנשקי אותי בדיוק כמו שאני אוהבת ותחזרי לטלוויזיה ואני אחזור ללהביט בך.
במקום לשכב על המיטה שלך ולהתחבק אחרי המסע המתיש של להגיע אליך, את מעדיפה להשתחרר מתקופת המבחנים המסריחה הזאת, בלעדיי, שיכורה באיזה קיבוץ מסריח.
את צריכה את הלבדנס הזה ממני, אינטנסיבי לך מדי, אמרת, את רוצה לדלל בטלפונים איתי.
אז הנה, לא יוזמת, אני פשוט גוש אפור, גוש אפור ונוזל שהוא הכי פסיבי ועייף בעולם כי הוא מתגעגע אליך הכי בעולם.
ועכשיו שמתי לב שגוש ונוזל זה קצת לא הגיוני...
אני פשוט מתגעגעת אליך בצורה שכואב לי לראות אנשים מתנשקים בטלוויזיה,
ואני אפילו לא מצליחה לתת דימויים כמו שצריך,
אני מתגעגעת לשפתיים שלך, מדהימה שלי