בדידות- אין איבר שמסוגל לספוג את כולה.

"...לא יכבה בי אור,

אני גלים של קול בלב כינור.."

תקופה חדשה, האומנם?!

טוב נו אני חייבת להיות קטנונית, חסר לי משהו אחד ואני יודעת מה הוא.

אני לא יודעת,בעצם מפחדת להגיד שזה בוקר טוב. מה שבטוח זה בוקר אחר.

אני מקווה שזה פתיחה של תקופה חדשה יותר, נקיה, טובה.

זה היה לילה צפוי, ועם זאת מאוד מאוד רצוי.

אני שומעת אזעקה של אוטו מלמטה, זה הסימן שלי לרדת.. ללוות עוד אחד לבקום.. אני מתחילה להתרגל למקום הזה וזה לא כ"כ טוב... כולם עוזבים אותי לטובת צהל..

 אח .. אח.. מה יהיה....

איך לפני חודשיים ידעתי לנבא את זה. כתבתי פה " שאני אהיה בדיכאון של החיים, ונראה מה יהיה שם כדי לטשטש לי את זה." בפוסט ששמו " דו"ח תנועה" .

מדהים איך פשוט צדקתי. שום דבר לא מתקדם לשום מקום אני מרגישה תקועה כשכל השאר מתקדמים. זה לא שאני נשארת מאחורה במצב מסויים אני פשוט לא מתקדמת.

אני צריכה שקט נפשי. הבדידות הזאת, באמת שאין איבר שמסוגל לספוג את כולה.

השיר הזה לא יכל לבוא בתקופה יותר מתאימה:

"מה אומר ומה אגיד
רק אנחנו כמה שיודעים
מה היה שם באמת
בשעות האלה שישבנו יחד במרתף
לא היה צריך לרחף
כי כל מילה שנאמרה
היתה אמת שהאירה את הנשמה
לפעמים אני נזכר איך איך היינו כל השנים
לפעמים המחשבות באות
ולא עוזבות אותי
יודע שהזמן את הריפוי יביא
ומודה על השנים שהייתי שוטה
ואולי גם קצת נביא

הזמן עושה את שלו
והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים
לברוא את כל שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו
שכל דבר בא במקומו..."    הזמן עושה את שלו\ אברהם טל