התקופה החדשה
את הכי חזקה כשאת רעבה.. |
| 9/2008
כנראה שעדיין יש תקווה..
זהו העתק של מכתב ששלחתי ל"חברתי לפשע".
ימים שלמים נהגנו לשבת, להחליף "מתכונים" של ארוחות דלי משמעות ועצות כיצד להקיא ולשלשל בצורה מושלמת יותר..
לא אשקר, שיחותינו לא סבבו רק סביב ההפרעה הקלה שלנו, אך בעיקר בזה..
היי אריקה.
חשוב לי שתדעי שלא "ברחתי" ממך בגללך, בגלל העצב שבך..
ממש לא.
העדפתי לנתק קשר כי אני יודעת כמה שאנחנו מזיקות אחת לשנייה.
הכל הכה בי לילה אחד.
לא הצלחתי להירדם מרוב מחשבות על כמה ששמנתי והכל.
ואז התחלתי לךחשוב על הכל. על כמה מאמץ וכוח אני משקיעה בזה,
ואז חשבתי לעצמי במה אני משקיעה כל כך הרבה מאמץ בעצם? ופתאום קלטתי שאני משקיה מאמץ בלהרוג את עצמי.
הייתי כבר במיון פעם אחת עם דופק ולחץ דם של בנאדם מת.
ועל מה?
אני לא אשקר לך.
אני עדיין רוצה להיות רזה.
ולא סתם רזה במשקל 50.
אלא הרבה פחות.
אני עדיין לוחקת משלשלים, וכן עדיין יש ימים שאני מקיאה.
אבל אני לגמרי מנסה לעשות את זה בדרך בריאה.
אני משתדלת לאכול הכי בריא שאפשר - ולא לדלג על שום ארוחה.
אני עושה ספורט כמה פעמים בשבוע.
אבל בעיקר נאי נלחמת באנה.
אין יום, שעה ושנייה שאני לא נלחמת בקול הזה שצורח בתוכי לצמצם ולצמצם ופשוט להפסיק לאכול עד שאמות מרעב.
ואז חשבתי עלייך.
חשבתי על כל השיחות שלנו.
כמה שאני יודעת שאף אחת אחרת לא מבינה אותי חוץ ממך.
ואיפשהו אני חושבת שגם אני מבינה אותך מאוד.
אחרי הכל אנחנו עוברות את אותם המחשבות אשר באות מאותו הקול..
חשבתי ונזכרתי בכל השיחות שלנו.
וכמה שבאותו לילה הייתי חולה פתאום משהו היה נראלי חולה ביותר ומסוכן ביותר בשיחות שהעברנו ימים על גבי לילות.
כאילו שתיכננו ביחד את המוות שלנו.
הייתי כל כך שמחה לראות אותך בשחף. המקום שאני מטופלת בו.
אני מטופלת אצל יהודית.
זה טיפול בעזרת אומנות. זה יכול כל כך להציל אותך.
את זקוקה לזה.
אני לא באמת חושבת שאת לא רוצה להיות אמא.
שאת מעדיפה לא ללדת ילדים כדי שחס וחלילה לא תשמיני.
אני יודעת שזו לא את אריקה, אני פשוט יודעת.
אנה השתלטה עלייך כל כך חזק.
היא חלק עצום ממך כל כך הרבה שנים ואת חייבת להילחם בה.
חשוב לי שתדעי שלא התנתקתי ממך בגללך.
זה לגמרי בגללי. ובגלל שעכשיו אני במלחמה.
במלחמה נגד אנה. ואני חייבת להתרכז רק בזה ולא לתת לשומדבר או לאף אחד להסיח את דעתי.
יש בך כל כך הרבה מעבר למחלה הזו.
ובתור ניסיון, אם תחליטי שאת באמת רוצה לגרש אותה.
שתדעי שזה לא הולך להיות קל.
אני החלטתי את זה לפני פחות מ3 חודשים
ולבינתיים נפלתי מעל ל50 פעם.
אולי
אפילו אני לא יכולה לקרוא לזה "לפול" אני לא בטוחה עד כמה בכלל טיפסתי.
אבל אני בדרך. וכל פעם שאני נופלת אני מתקרבת קצת יותר כל פעם מחדש.
חח אני כותבת לך את כל זה אחרי שלקחתי מלא משלשלים.
אבל אני עדיין יודעת שיהיה בסדר. רק בגלל העובדה שאני מסוגלת להגיד את זה.
אין לי כוח יותר להגיד לעצמי ש"אין לי כוח"
אני מוותרת לעצמי ימים שלמים אבל לא לגמרי..
אני פה בשבילך, אבל רק אם את באמת רוצה להחלים.
רק אם את באמת בוחרת לחיות.
| |
| כינוי:
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
