התקופה החדשה
את הכי חזקה כשאת רעבה.. |
| 5/2009
וואו. קרוב ל- 4 חודשים לא כתבתי פה..
אני חושבת שאולי פעמיים נכנסתי לפה, אבל ישר ברחתי.. ממש פחדתי.. ממה? אני עדיין לא יודעת..
אז מה עברתי ב-4 חודשים הללו..? וואו אני לא יודעת אפילו איפה להתחיל..
חזרתי מאיי סיישל, בסוף ינואר, חדורת מוטיביציה מתמיד.
נכנסתי לנועה (הדיאטנית שלי בשחף) למשרד ואמרתי לה "זהו! בונים תפריט מסודר ומעכשיו אני דובקת רק בו עד שאני ארזה ואהיה מאושרת - כמו אורית של פעם.."
ישבנו במשרד של נועה במשך שעה ובנינו תפריט..
בחודש הראשון רזיתי יפה.. בערך 3 קילו.. ועדיין בלי שום פאנטיות.. הפנאטיות היחידה שהייתה לי היא שדבקתי לתפריט ושום דבר לא יכל להזיז אותי ממנו..
אבל כל כך מהר אנה השתלטה לי על הראש..
התחלתי לצמצם ולצמצם את הארוחות.. המשכתי לאכול 3 ארוחות מרכזיות ביום אבל במקום שהן יהיו עשירות ונורמאליות הן היו מאוד מצומצמות וקפדניות..
לפתע בחודש השני רזיתי 6 וחצי קילו בחודש אחד.. נועה מעט נלחצה.. "אורית זה מהר מדי.. את לא עושה משהו לא בסדר נכון?!, את מקיאה..? משלשלים? את מצמצמת..?"
"לא נועה, מבטיחה לך שלא.. הכל בסדר.. זה בגלל שיש לי הרבה שומן להוריד אז זה פשוט יורד מהר.."
אני לא יודעת איך אבל נועה בלעה את זה..
וכך זה המשיך, הייתי מגיעה כל שבוע לנועה עם תפריט שקרי שרשמתי לה שאכלתי, משקרת לה במצח נחושה מול הפנים שאכלתי כמו שצריך ואכלתי כל מה שכתבתי שאכלתי כשבעצם לא אכלתי אפילו רבע מהתפריט..
לקראת סוף החודש השלישי, ירדתי עוד 5 קילו בקצת יותר מ-3 שבועות..
נועה הסתכלה עליי במבט מאוכזב..
"נועה אני נשבעת לך, אני אוכלת כל מה שאני כותבת לך! אני לא לוקחת משלשלים! אני לא מקיאה!"
נועה חייכה אליי.. "אני סומכת עלייך אורית.. אני לא אשקר לך, זה מפחיד אותי את יורדת בקצב יותר מדי מהיר, ואני מכירה אותך.. אני מכירה את הקיצוניות הזו שלך.. את תמיד הולכת מקצה אחד לקצה השני.. את לא מכירה אמצע.. בבקשה תגידי לי שאני יכולה לסמוך עלייך.."
"את יכולה לסמוך עלייך נועה" עניתי..
יצאתי מהחדר של נועה.. אני לעולם לא אשכח כמה שנאה וגועל עצמי הרגשתי באותו היום..
שבוע לאחר הפגישה הזו, בסוף החודש השלישי, הרגשתי שאני לא יכולה יותר.. הרגשתי שאני רוצה לעזור לעצמי.. והדרך היחידה להילחם באנה היא בכך שאני אגלה לאויבים שלה שהיא שם והיא נוכחת חזק מאוד.. פשוט לספר להם את כל האמת.
גיליתי לנועה וליהודית (הפסיכולוגית שלי) שאני בעצם משקרת להם כבר מעל לחודשיים.. שאני במצב של צמצום כבד וכל מה שכתבתי להם שאכלתי זה לא אחר מאשר שקר.. שכל מה שאמרתי בפגישות שלי על כמה שאנה נחלשת הכל היה "תעלול" אחד גדול כדי ל"השקיט את האויב".. אני לעולם לא אשכח את האכזבה שלהם ממני..
יכלתי לראו בעיניים שלהם שהם אפילו שונאות אותי, ממש נגעלות ממני.. היה פיצוץ אדיר בשחף.. אני התחרפנתי.. צרחתי שם כמו משוגעת.. הם כל כך כעסו עליי ואני נפגעתי מהעובדה שאני באה וחושפת את עצמי ומספרת להם את האמת ובמקום לתמוך בי הם כועסים עליי.. אני זוכרת שד"ר מגד (הפסיכיאטר) בדיוק היה שם כשעברתי התמוטטות עצבים פשוט מטורפת.. הם כולם היו בשוק.. כבר לא הבינו מאיפה נפלתי עליהם.. פשוט לא יכלתי לשאת את המחשבה שהם ינטשו אותי.. ששחף יעזבו אותי..
ישבנו ודיברנו כולנו והחלטנו שלא מוותרים.. הבעיה הייתה שהם עדיין לא הבינו עד כמה אנה הרבה יותר חזקה ממני ואפילו מהם..
אמצא החודש ה- 4 הגיע, ירדתי עוד 4 וחצי קילו..
הבעיה שהפעם גם כמעט ולא אוכלת גם לוקחת משלשלים וגם עושה ספורט כמו מטורפת..
באותה השנייה שנועה ראתה את זה היא הורידה אותי מהמשקל יצאה מהחדר ואחרי 2 ד' נכנסה לחדר עם פלאפון, יהודית ומוריה (המנהלת של שחף).
שלושתן ישבו להן שם בחדר, כל כך מאוכזבות.. "תסתכלי על עצמך, אין לך כוח להחזיק את עצמך, תראי את השחורים מתחת לעיניים שלך.. מי את?"
ואז נועה אמרה לי "אורית את יודעת הסיבה שבחרתי לעבוד בשחף ולא בבי"ח זה בגלל שזה מרכז קהילתי.. לכאן מגיעים אנשים ש-ר-ו-צ-י-ם להחלים, ואת, את פשוט לא רוצה להחלים.. את חושבת שזה שאת מגיעה לכאן אומר שאת נלחמת אבל את יוצאת ועושה מה שבא לך..
הסתכלתי עליהן, על שלושתן ואמרתי: "אני באמת רוצה לרצות להחלים, אבל אני פשוט לא שם.. אני פשוט לא שם.. אנה כל כך הרבה יותר חזקה ממני שהקול החולה שלי משתלט על הקול הבריא שלי שרוצה לרצות.."
הם התקשרו לאמא שלי ושמו אותה על רמקול כאילו להרגיש שהן לא מסתירות ממני כלום..
"היי רותי, אנחנו מתקשרות כדי לעדכן אותך שאנחנו נותנים לאורית אולטימטום של שבועיים.. היא תיקח שבועיים חופש ואם אחרי שבועיים היא תחזור ולא תעשה בדיוק מה שאנחנו נגיד לה לעשות, תאכל מה שאנחנו נגיד לה לאכול, תיקח את הכדורים שאנחנו אומרים לה לקחת, תבוא לטיפולים שאנחנו אומרים לה לבוא - אין לה בשביל מה לחזור.."
אמא שלי לא הבינה מה נחת עלייה.. היא לא הפסיקה לבכות..
חזרנו הבייתה היא הושיבה אותי ולא נתנה לי לזוז מהכסא עד שלא סיימתי את הצלחת של האוכל ומה בסה"כ אכלתי? 4 כפרות רגילות של אורז וחזה עוף.. אבל בשנייה שסיימתי לאכול את כל זה כבר מצאתי את עצמי מקיאה בשירותים..
אז מה בעצם קורה איתי עכשיו?
לבינתיים ירדתי סה"כ 19 קילו.. וכמובן שאני אפילו לא קרובה בטיפה ללהיות מסופקת..
נכון לעכשיו הטיפולים שלי בשחף מופסקים, ד"ר מגד התקשר אליי לפני כמה ימים, אמר שעידכנו אותו שלפי איך שזה נראה אני לא חוזרת לטיפולים, הוא התקשר ואמר שהוא לא מוכן לוותר עליי.. שהוא יילחם עליי.. אמרתי לו "ד"ר מגד אני בדיוק אוכלת אני חוזרת אלייך עוד מס' דקות.." וכמובן שעד עכשיו עדיין לא עשיתי את זה..
מה יהיה איתי? וואלה לא יודעת..
בינתיים אני בשבוע מטורף של בולמוסים..
כאילו בעצם תכלס הוא לא כזה מטורף אבל כן זה בהחלט בולמוסים..
והקאות בהתאם.. =/
וחפרתי פה אחושרמוטהה ואין לי כוח לכתוב יותר.. יש עוד כל כך הרבה אבל זה ארוך רצח!
אוהבת את כולם והתגעגעתי :]
| |
| כינוי:
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
