אז היום התעוררתי ב- 4 בבוקר.. אני כבר לא מצליחה לישון. בנאדם נורמאלי אמור לישון בין 7-9 שעות ואני בקושי ישנה 4-5 שעות.. בלילה אני לא מצליחה להירדם, אנה מחזיקה אותי ערה. אתמול ביקשתי מממו לבוא לישון לידי כי פשוט פחדתי - ממה? אין לי מושג, אולי מעצמי.. וזהו, התעוררתי בבוקר אחרי כמה זמן כולם התעוררו ואמרתי לממו שאני רוצה לחזור הבייתה: ¨בבקשה ממו, אני צריכה לחזור הבייתה, המקום הזה לא עושה לי טוב..¨¨ ממו הרכינה את ראשה ובטון של אכזבה אמרה ¨כן אני רואה..¨ היא אמרה לפפה שאני רוצה לחזור והוא כמו נשמה אמר: ¨זה הטיול שלה, אם היא רוצה לחזור - נחזור. היום נבדוק כרטיסים..¨ אז זהו כנראה שאנחנו נחזור בעוד כמה ימים.. אני יודעת שבעוד כמה שנים כשאהיה בריאה (עדיין לא איבדתי לחלוטין את התקווה שאבריא.. ) אתחרט על הצעד הזה כל כך, אבל בעצם אתחרט על כל הזמן שביזבזתי עם המחלה הזו אז כנראה שזה לא משנה, אני פשוט מתפרקת כאן יותר.. וחוצמזה הבטחתי לעצמי שביום שאחלים ואהיה מוכנה אעשה לי טיול ענק כדי לפצות על כל השנים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
) אתחרט על הצעד הזה כל כך, אבל בעצם אתחרט על כל הזמן שביזבזתי עם המחלה הזו אז כנראה שזה לא משנה, אני פשוט מתפרקת כאן יותר..